הכל התחיל בקליק

הגיג 1:
כשפתחתי את המחשב הבוקר חיכה לי איחול בוקר טוב בנוסח הבא:
"שתתענגי בסבלך ותסבלי את מכאובך
ששולטייך ייהנו מאישיותך הכנועה"

ברור לי שלכותב היו כוונות טובות, אני לא אהבתי.

הגיג 2:
פעם רביעית שאחד הנשלטים כאן טורח לשלוח לי, "המלכה השולטת הנאצלת" אדומה מנצנצת ומציע את שירותיו בתור עבד להכל.
היום ההודעה היתה ארוכה וישירה במיוחד:
"אני עבד שנראה מצוין רוצה לענג אותךהעד הסוף רוצה להרגיש אותך על הלשון שלי ואני עושה לך מה שבא לך אני מאד אוהב את זה בפנטיה בטלפון ואני יעזור לך לגמור מתוקה "
לא
אל תגידו לי שעוד עשרות מנשות הכלוב קיבלו את אותה הודעה, דוקא בא לי להרגיש ייחודית. :)

הגיג 3:
למרות הרתיעה מביצה רופשת, כדאי לפעמים להתעכב רגע, לשלוח מבט קצת יותר עמוק, אולי גם לטבול אצבע או שתיים בפנים.
לא בטוח שהצפרדעים יהפכו לנסיכים, אבל אולי שביב יהלום זוהר יעלה ממעמקים ויהפוך את החיים להרבה יותר מאושרים.
חברתי הנשלטת המקסימונת, לא להאמין כמה טוב נכנס לחיי מאז שהכרתי אותך כאן.
פתאום יש מקום הדדי לפריקה וטעינה של הבפנים. פתאום מרגישה לא לבד בהכל.
פתאום באת ופרצת צוהרים במחשבות
פתאום אני מרגישה הרבה יותר נשלטת!

הגיג אחרון חביב:
ההודעה הכתומה עם הספירה לאחור מתנוססת לי בראש העמוד.
עוד 5 ימים מסתיים המנוי.
בשנים קודמות רצתי לחדש,
הרי מכורה כמוני חייבת לשלוט על כל יישומי האתר.
השנה אני לא בטוחה שבא לי.
שרשרת ידידי מחוברים למסן, אט אט מעבירה אותם גם לפייסבוק.
גם ככה אני לא יודעת להעלות תמונות בבלוג.
כתיבה בצבע לא מסתדרת לי בפורומים ( השד יודע למה)
רשימת קשר, הסטוריית הודעות- זה הפסד אבל אפשר לחיות בלי זה.
לחדש?
לא לחדש?
לחדש!
מה פתאום! לא לחדש!
ללכת עם ההתמכרות?
להקשיב להגיון שאומר אפשר להסתדר גם בלי מנוי?

לא יודעת
מה שבטוח הטוב ינצח.