הכל התחיל בקליק

"אני יוצא לכמה דקות, לסדר את הצ'ימידן השחור, כשאני חוזר את על הבטן, מקולפת מכל מה שתרצי"
אני לבד
מתבוננת סביב.
מיטה מוצעת בגוון בהיר, מנורת מפיצה אור חלוש, וילונות כבדים.
סוקרת את חדר האמבטיה. מבעד למראה ניבטת דמותי.
מסדרת את השיער, איזו שטות, עוד רגע הוא יסתבך שוב.
לא משנה חייבת לעשות משהו עם עצמי.
עוברת להתבונן במראה בחדר.
האור מתמקד על פני.
השפתיים מלאות תשוקה, העיניים מפוחדות.
המזגן הזה, אני רועדת מרוב קור, ( מרוב קור?)
הוא רוצה שאמתין לו על הבטן.
השאיר הוראה ואני חייבת לבצע.
אבל הצי'מידן השחור
המצוייד, המאובזר, עומד להכנס לחדר.
אהיה על הבטן ולא אראה כלום?
זה שיא הריגוש לא לדעת כלום. להשתחרר, בדיוק כמו שאני רוצה.
לא, אני לא יכולה, הפחד גדול מידי, עוד לא מרגישה מספיק בטוחה.
מתיישבת על המיטה.
איפה הוא? כבר עברו כמה דקות, מה הוא עושה שם?
פעימותי המהירות מפרות את השקט מסביב.
הלבד מטריף את חושי.
הדלת נפתחה
נשכבתי- על הגב!
זה לא מה שהוא ביקש, אולי הוא יכעס?
אבל הפחד גדול ממני.
קולו החד חתך את מחשבותי
" על הבטן מנגינה"
מיהרתי לבצע , קברתי את הראש בכר ועצמתי עיניים.
אני יודעת מה מחכה לי, הוא אמר שככה יהיה.
עוד רגע
יגיעו האזיקים!