הכל התחיל בקליק

פעם כשהכל היה עדיין חבוי בתוכי, הייתי המורה הטיפוסית.
עם הצילצול ממהרת לחדר מורים.
בזמן הקצר והמוקצב, צריך להספיק:
לתפוס כסא מרופד במקרה הטוב, או לפחות איזה כסא עץ פנוי.
להכין קפה ( להתפלל שהמיכל לא רובץ נמלים)
להחליף כמה מילים עם שאר המורים.( במקרה זה מותר לדבר בפה מלא, כי אין זמן גם לאכול וגם לדבר).
אה וכמובן לרוקן שלפוחית ( גם זה לא מובן מאליו, כי למורים האומללים יש רק חדר שירותים אחד שמשמש גברים ונשים יחד וצריך להכנס בתיזמון מתאים.
לא נעים להתקל בזין מתרוקן או איזה מורה הרוצה להרגע מתלאות השיעור עי"י שיפשופים במקום המתאים).
כל זה חייב להעשות ב-10 דקות בלבד! ( טירונות צבאית- קטן על צבא המורים)

ב-5 דקות הנותרות, צריך להיות נחמדה לתלמידים שממש חייבים לשוחח איתך בזמן ההפסקה, או לגחמות המנהל שלא מעניין אותו שאת בהפסקה, יש לו מה להגיד לך ועכשיו.
ולא לשכוח להשאיר עוד כ- 3 דקות להספיק להגיע לכיתה בדיוק בצילצול ( גם אם חדר הכיתה נמצא בקומה רביעית ועליך לטפס כ- 94 מדרגות , כאמור הזמן קצוב).

היום ההפסקה אחרת.
אני מסתגרת בחדר שלי.
אין שם קפה ואפילו לא נמלים- רק מיץ טבעי שאני דואגת לקנות.
אין כיסאות מרופדים או כאלו מעץ, יש כמה מפלסטיק ויותר טוב מזה יש מיזרנים.
(לא, אני לא מורה לספורט)
אין פיטפוטים- כמה טוב קצת שקט.
אין מנהל רודה
אין תלמידים מתעלקים ( איך את מעיזה לדבר ככה מורה איכותית שכמוך)
אין שירותים - למדתי להתאפק
אין גברים עם זין משתפך- אני זקוקה רק לאחד והוא יודע זאת.
אין אוננות- מממ... בעצם יש (ששש... מה את מגלה את כל סודות המיניות שלך).
אבל יש שני דברים הכי חשובים:
יש מחשב
יש את קולו של אדוני בשיחת טלפון.
העידן החדש של הפסקות איכותיות.
:)