לפני חודש הגיע אלי השכנה בבית מימול.
אנחנו יורדים מהארץ, בישרה לי, לגרמניה.
בעלי מצא שם עבודה טובה ואני איתו.
זהו, אמרתי לעצמי. תמה עוד תקופה בשכונה.
הפעוטון שניהלה נסגר והם עוזבים.
מה יהיה על הבית? שאלתי?
זה לא סתם בית, דו מפלסי משתרע על שטח גדול במיוחד, עם גינה מטופחת ורחבה.
הילדים יגורו בו לסירוגין. הם ישמרו עליו.
חיבוקים נשיקות נפרדנו לשלום.
מאז האורות נדלקים ונכבים בבית לסירוגין.
אני לא עוקבת אבל הגינה ממשיכה להיות ירוקה, סימן שדואגים למקום.
ישעת ערב מוקדמת
אני בפינת העבודה משקיפה מהחלון הגדול לרחוב.
במבט חטוף רואה אישה פותחת את השער בבית מימול.
מבט ממוקד יותר גילה לי שהיא לובשת שמלת מיני אדומה ונועלת נעלי עקב גבוה בצבע שחור.
זו לא הבת של השכנה, היא לא מתלבשת ככה.
שקעתי בעיסוקי
להערכתי עברה בערך חצי שעה
פתאום צעקות בבית מימול
"אייייי, דיייייי, כואבבבבבב....
אייייייי, לאאאאאאא, דיייייייי, דיייייי אני אומר לךךךךךך....."
לאאאאאאא, עודדדד, עודדדדד..............
איייייייי..."
ממממממ....
אתם חושבים מה שאני חשבתי?
התבוננתי לכיון הבית.
הקומה הראשונה היתה מוארת, התריסים לא מוגפים.
הצעקות המשיכו.
אנשים ברחוב לא התייחסו.
אני הקשבתי בתשומת לב.
ערב יום כיפור, מה רע קצת מרגוע לנשמה.
נראה לי קורים דברים טובים שם מימול.
בית גדול וריק
מזמין התרחשויות.
מודה שנהנתי
הולך להיות שמייח בשכונה.
אבל השכן בקומה שניה
זה שחולה לב ורק לפני שבועיים התקינו לו קוצב?
מה יהא עליו?
לפני 13 שנים. 6 באוקטובר 2011 בשעה 16:56
