הכל התחיל בקליק

איזה חופש!
חופש? אז מה את עושה במשרד "מנגינה"?
מה לעשות, יש אנשים משועבדים. מכריזים קבל עם וחברים שאיזה כייף הגיע החופש אבל
קמים בבוקר עוטים כסות מכובדת ושעה אחרי זה הם כבר בעבודה.
נשמע לא טוב, משעבד, מתסכל, הרגשה מסכנה.
זה היה יכול להיות נכון לולי העובדה המוכרת
שהמשרד שלי שונה!
מעבר לשולחן העבודה, הציוד הקבוע וערימת ניירות, יש במשרדי גם
כלוב!
כלוב אמיתי ניצב לו בגאון בפינה מאחורי העציץ הגדול.
כבר מסופר בבלוג איך הוא התגלגל לכאן, אבל מהרגע שהוא כאן.... אוחחחחח .... איזה אושר
יש מקום לפנטז, יש מקום לפרוק, יש מקום ל... לנזול.
טוב בעצם לא ממש לנזול..
תארו לכם מנהלת מסתובבת עם מכנס שחור ורטיבות תחתונה...
הבוס בטח יהיה נחמד יותר, אולי גם אב הבית יאיר לי פנים, למזכירות יהיה עוד נושא לרכל,
אבל יש אחרים שעלולים לפרש זאת לא נכון והשם ישמור עוד להוציא כסף ולקנות לי טיטול במתנה.
המזרקה התחתונה שלי נשארת סגורה ואני
נכנסת לי לכלוב, פורשת את עצמי על השטיח
עוצמת עיניים
ומשפריצה מילים:
(תודה לשמרית אור על המילים המדויקות)

- פרפרזה -
"איך מלאו מיליון שנה
ועם שחר היא כה רעננה
מבטה מצטעף כשחולפת עננה
כאישה המתיפיפת בחינה -

שטה, שטה לה מעל
ברקיע הרם, המעוגל
כאישה חשוקה היא תמיד שאננה
היא נמצאת אי שם אפילו כשאינה -

היא עולה ועולה
עגולה וגדולה
ובלהט אש תלהיב את השמיים -
אדומה, אדומה
והיא חמה, כה חמה,
אל מרכבת להבה היא רתומה -
מנגינה החמה!