אני כאילו צריכה לזעוק לעולם
"איזה כיייףףףף חופש"
אז:
השעון המעורר מושבת
העיניים נפקחות רק כשקרני השמש כבר יוקדות בחדר והגוף רוטט למזגן
אבל מהרגע שקמים יש סדר בבית!
בעיצה אחת עם "השולטת הקטנה" שלי, החלטנו לערוך סדר יום שבועי. הכל רשום ומתועד בפנקס הורוד של החופש.
יום ראשון-
נו באמת אי אפשר לצפות להכניס משהו קבוע ליום כזה, צריך להתאושש ממנוחת השבת.
יום שני הפך ליום צומי עם אמא.
במהלכו נערכת חרישה נשית של הקניון והערמת עוד ועוד שקיות קניות בידיים.
(טוב מודה, גם אני שולחת ידי ב"בזבזת")
השלל האחרון כולל: סט חזיה ותחתון שחורים ארוגים בתחרות עדינות, לק חדש ורוד זוהר
ושתי שמלות למתוקית.
יום שלישי בשבוע הפך רחמנא ליצלן ל"יום ההשמדה".
ביום הזה אנו עוברות על כל הארונות, המגירות, פינות האיחסון, מדפי הספרים, שולחנות המחשב, הכונניות וכל דבר המשמש לאיחסון
ומרוקנות הכל! הסיסמא של היום "לזרוק כמה שיותר".
כבר שמעתי את השכן בקומה ראשונה מתלונן שמאז תחילת החופש, מכולת הזבל עולה על גדותיה, הוא תהה בשקט האם העבירו את נקיון פסח לחודשי הקיץ ולא יידעו אותו על כך....
העוזרת בחופשה, לכן נקבע יום רביעי כיום נקיון שבועי.
"השולטת הקטנה" עובדת קשה ומסירה אבק. (כמובן הפייסבוק פתוח ומתעדכן כל הזמן עד כמה קשה לה)
אני, לעומת זאת, אחראית על כמה דברים "זניחים":נקיון הכיורים והשירותים, שטיפת הבית, מרוק הכיורים והשיש במטבח, הסרת השומנים מתנור האפיה, והברקת המראות בחדרים.
יום חמישי נקבע כיום מתחלף.
בריכה, ים ( ימח שמן של המדוזות), טיול, ביקור משפחתי, סתלבט במזגן.
ואז מגיע יום השיא השבועי- יום שישי שהיה אצלי מאז ומעולם יום הבישולים. שמתי לב שבחופש המטבח איבד את שפיותו.
הוא רגיל למנגינה המבשלת בסדר מופתי כשכל התבלינים והמרקחות ערוכים לפניה
"השולטת המתוקה" החליטה להשתלט על העניינים ולדאוג לארוחות השבת.
כדי לתקתק את הבישולים כמו שצריך גייסה לעזרה עוד שתי חברות.
השם ישמור מה שהולך שם...
אני שותקת, מה לא עושים כדי לתת לה להרגיש אחראית וגדולה...!
(בסוף אני אתפוצץ אבל עוד חזון למועד)
ואז...
מגיע יום שבת
סוף סוף נחים.
(מישהו אמר ... המורים כל היום בחופש?!)
לפני 12 שנים. 23 ביולי 2012 בשעה 16:03
