הכל התחיל בקליק

המנעול נחתך, השער נפתח, המפגש איתך נערך (סוף סוף), העונג נשפך!

העצב נשכח, מבטך חתך, גופי נדרך, ליבי זרח, כוסי רתח הכאב חרך, העונג נשפך!

הנוזל החם נמרח,  הרגש צרח, גוף אל גוף נכרך... הקפה נספח

העונג נשפך (עוד ועוד ועוד...)

הזמן ברח.

חזרתי

למקום שנותן לי לשחרר, להשיל קליפות  לקבור את האסרטיביות שבי,

להעיף את האישה, המנהלת, השוכנת בתוכי.

לדעת שכל שליטה מלמטה מצידי תגרור תגובה נחושה וכואבת.

אני לא מתכננת כלום

לא יודעת מה יקרה

לא קובעת דבר.

אין דבר כזה לא יכולה, אין התנגדות מצידי, אין הכתבה של הדרך, אין  שליטה שלי.

יש רק בכי ודמעות מבצבצות מעיני, שלשונו מלקקת

יש כאב והמון נשיקות

יש דרישות והוראות  שעלי לבצע במדויק

יש אותי כורעת למול גובהו מתמסרת, מפנקת ושומעת את קולות העונג שלו.

יש שיחות, יש דאגה, יש צחוקים ויש חום המון חום.

ומעל הכל יש אותך.

חזרתי למחוזות האהבה

אליך!