אני לא יודעת למה, אבל שלשום התחילו לעלות בי כמה זכרונות לא נעימים. אולי בגלל שנכנסתי לכאן אחרי הרבה זמן, מה שגרם לזכרונות לעלות ולהציף אותי, אולי בגלל שתת המודע שלי מתחיל לחשוב על קשר חדש וכל האזהרות צפות ועולות. ואולי זה מאלף ואחד סיבות אחרות, אין לדעת.
נזכרתי בדברים שהיו קשורים לקשר שלנו, דברים שהפריעו לי, שלא אהבתי. נזכרתי בכל מיני קטעים שהיו לי לא נעימים, אפילו כואבים. למשל, נזכרתי בזה שהוא הציע, כמעט התחנן, לישון לילה אחד על הרצפה לצידי. ואני נבהלתי, אמרתי לו שבשום פנים ואופן לא, שזה נורא לא בריא לישון על הרצפה הקרה. שהוא עלול להצטנן. וחוץ מזה, אמרתי לו, מה שיותר חשוב: אתה אמנם הכלבלב שלי והזונה הקטנה שלי, אבל אתה קודם כל בן הזוג שלי. ויותר משאני רוצה להרגיש שולטת, אני רוצה להרגיש נאהבת. אני רוצה שתחבק אותי בלילה. אני רוצה להירדם בזרועותיך ולקום כשאנחנו חבוקים. אני לא רוצה ללכת לישון לבד, במיטה הגדולה, ולהתענות בידיעה שאתה כל כך קרוב אליי אבל לא מחבק אותי. בכלל, נעלבתי, אבל לא סיפרתי לו שנעלבתי, הוא מעדיף לישון איתי באותו חדר אבל לא לחבק אותי כשאני ישנה?
כאב לי כשהוא דיבר איתי פעם, באייסיקיו, כשהוא היה בחו"ל. הוא לא לקח את הנייד איתו, לא יודעת למה. והוא שאל אותי, פתאום: "מה המשימה היומית?" ואני נלחצתי, לא הבנתי מאיפה זה בא ולא ידעתי מה להגיד לו. מאיפה אני אמורה להמציא עכשיו משימה? למה הוא לא שואל, במקום זה, אם התגעגעתי אליו? למה הוא לא מספר לי שהוא חשב עליי היום, שהוא התגעגע אליי?
בפעם אחרת הוא שלח לי SMS. באנגלית, הוא תמיד שלח באנגלית. המסרון התחיל ב"כמה הייתי רוצה להיות עכשיו לידך...", ואני, מאושרת כולי, גללתי למטה. ההמשך היה: "על ארבע, עם עיניים קשורות." ברגע אחד האושר התנדף. לא היית רוצה פשוט להיות ליידי עכשיו, וזהו? שאלתי אותו בלבי, בלי קול. פשוט להיות ליידי, לחבק אותי, להבטיח לי שתאהב אותי תמיד?
פעם אמרתי לו את זה. שאלתי אותו למה תמיד ה- SMS שלו קשורים לשליטה, למה הוא לא שולח לי סתם מסרונים אוהבים. לא שאני איזו בחורה מהסוג שאוהב פוצי-מוצי, אבל נעים להרגיש נאהבת. ומדי פעם יכול להיות נחמד לקבל מסרון שאומר "ראיתי משהו וחשבתי עליך", או סתם "מתגעגע אליך". לא פוצי-מוצי, רק קצת תשומת לב. שלא קשורה לשליטה, שקשורה לאהבה.
הוא אמר לי שהוא לא חשב שארצה לקבל מסרונים כאלה, משהו כזה. אני לא זוכרת בדיוק, אבל אני כן זוכרת שהוא היה מופתע מעצם השאלה. ואני גם זוכרת, שלאחר מכן הוא לא שלח לי מסרונים כלל, לא מהסוג האחד ולא מהסוג האחר.
פעם אחת, הרבה זמן אחרי שנפרדנו, עלתה בראשי מחשבה שהבהילה אותי קצת. פתאום חשבתי, שאולי הוא לא באמת אהב אותי, לא כמו שאוהבים בת זוג, לא כמו שגבר אוהב אשה. שהוא ראה בי המלכה שלו ותו לא. קשה לי לחשוב את זה ועוד יותר קשה לי לכתוב את זה עכשיו. נשמע כאילו אני מתלוננת עליו, למרות שממש אין לי סיבה לעשות כזה דבר. במהלך כל הזוגיות שלנו הוא היה פשוט מושלם; הוא היה נפלא אליי, כן לחלוטין מהרגע הראשון, מתחשב ואוהב. אבל לפעמים, אני לא יכולה שלא לחשוב: הוא עשה את זה כי הוא אהב אותי, או כי הוא הרגיש סיפוק מלשרת את המלכה שלו?
כשהיינו משחקים, הוא קרא לי "הוד מעלתך" או "מלכתי". מחוץ למשחק, הוא קרא לי "מתוקה שלי".
פעם לא הייתי בטוחה איזה מהכינויים אני מעדיפה. היום, אני כבר יודעת.
לפני 14 שנים. 11 בפברואר 2010 בשעה 21:25
