קרא לאט. אל תמהר. תמתין בסבלנות.
קראי איך שבא לך, אבל אם את עושה - עשי את זה לאט.
אתה שוכב על המיטה שלי, על הגב, ערום לגמרי וכמובן קשור. מתחנן שאתענג עליך, מתחנן להיות הזונה שלי, מתחנן שאשתמש בך כמו בחפץ. אני יושבת עליך וצוחקת על האפסיות שלך.
בשלב מסוים אני אומרת, שאני מרשה לך לגעת בחזה המדהים שלי. אתה מודה לי שוב ושוב. אני יורקת עליך, בזה לך, מצווה עליך לשתוק ולהפסיק עם ההתרפסות. אתה מתחנן שאסלח לך.
אני משחררת יד אחת שלך ואוסרת עליך להזיז אותה בלי אישור שלי. אתה מציית בכניעה.
אני יושבת עליך, צוחקת. אתה שוב מתחנן. אני שוב יורקת עליך.
אני לוקחת את היד שלך, מקרבת אותה אל החזה שלי. לאט, לאט... אתה מתחיל לרעוד מרוב התרגשות. הידיים שלי חמות, הפיטמה שלי זקורה ואתה משתוקק לגעת בה, פיטמה של מלכה, עם יד העבד העלובה שלך.
אתה מרגיש את חום הגוף שלי. היד שלך רועדת לגמרי, בלי שליטה. החזה שלי עגול ויפה, נשי ומלכותי, מאיים ורך למראה. אתה גונח ונושף בהתרגשות, עוד רגע ותזכה לגעת בו! בחזה של מלכתך!
אני מצווה עליך לעצום עיניים. מבט אחרון בחזה, רוצה לצרוב אותו היטב בזכרון. אתה עוצם את עיניך, עוד רגע ואתה נוגע, עוד רגע והמלכה מרשה...
טראח! אתה מרגיש פתאום סטירה מצלצלת. עבד עלוב! באמת חשבת שאתה ראוי לכבוד הזה? באמת חשבת שיצור נקלה כמוך ראוי לגעת בחזה הקדוש של מלכתך?
רגע אחד אתה המום, ואז אתה מודה לי. מודה לי, על שהזכרתי לך את מקומך. מודה לי, על שטרחתי כל כך, כדי להבהיר לך מי אתה באמת - עבד. עבד ותו לא.
לפני 15 שנים. 25 בפברואר 2009 בשעה 13:33
