משחקים והרהורים

שמונה שנים מפרידות ביני לבינו.
זה מפריע לו. הוא טוען שזה הדבר היחיד שמפריע לו. שכל השאר באמת סבבה, שאני מוצאת חן בעיניו והכל. אבל הוא לא יכול להתגבר על הפער בן שמונה השנים בינינו. ואני, כל שאני יכולה לעשות הוא לזעוק בתסכול: אבל זה לא הוגן!

כמובן, אין סיבה שזה יהיה הוגן. כשבוחנים את הדברים בהגיון, בלי רגשנות, אין באמת סיבה לכך שהעולם יהיה הוגן. למה שהוא יהיה הוגן? אחרי הכל, זה לא כאילו שלטבע יש איזה חוש צדק. לטבע יש שאיפה להגיע למצב של שיווי משקל, זה כן. לטבע יש גם את ארבעת הכוחות (על סף איחוד לשלושה) שפועלים בו, יש לגראנז'יאנים והמילטוניאנים שמתארים אותו, יש מרחבי הילברט ומינקובסקי בהם אנו חיים ובהם כל הללו פועלים. אבל באף אחד מכל אלה אין דרישה לצדק או להוגנות. אין שום סיבה שמשהו כמו צדק יהיה קיים בכלל.

ובכל זאת, "לא הוגן" זה הדבר היחיד שעולה בראשי. אז מה אם נולדתי שמונה שנים לפניו? הוא מחבב אותי ונהנה מאוד בחברתי, אני יודעת את זה בודאות. לעיתים אפילו נדמה שהוא מנסה להרשים אותי. כשאני מדברת איתו, אני לא מרגישה כאילו אני מדברת עם מישהו שצעיר ממני בשמונה שנים. וכשהוא מדבר איתי, כך לפחות טען, גם הוא לא מרגיש את ההפרש בינינו. את אותן שמונה שנים.
אבל זה בכל זאת משנה לו. אולי בעתיד הוא יתגבר על זה, הוא אומר. עם דגש על "אולי". אין לדעת.
שמונה שנים.

***

גם בינך לביני יש שמונה שנים, שמונה וחצי, אפילו. וכשאילצתי אותך, מסיבה שאפילו אני לא הצלחתי להבין, להגיד לי למה אתה לא רוצה אותי, כשכמעט התחננתי בפניך שתפרט באזניי את הפגמים שלי בעיניך, יודעת שזה בדיוק מה שאני צריכה לשמוע מבלי להבין למה, זו היתה הסיבה הראשונה בה נקבת. בחוסר רצון בולט על גבול האומללות, לא מבין למה אני מאלצת אותך לפגוע בי, מלמלת, בכפייה ממש, משהו על הפרש השנים בינינו.
אם זו היתה הסיבה היחידה היית מתגבר עליה, פסקתי. ברור שיש עוד דברים. שני הדברים האחרים שימחו אותי דוקא, באופן מוזר. אבל זה, הפרש השנים בינינו, הפרש השנים ביני לבין אותו בחור - זה היה משהו שלא הצלחתי להתגבר עליו.

לפני הרבה שנים יצא סרט אימה בשם the ring, שתורגם בעברית ל"הצלצול". הרעיון, בגדול וכמובן בלי ספוילרים: לאחר שהקורבן צפה בקלטת וידיאו קצרה הוא קבל צלצול טלפון מהילדה הנוראית. כל שנשמע מעברו השני של הקו היה קולה המלחשש של הילדה. "seven days", היא אמרה. seven days, שבעה ימים. ואכן, תוך שבעה ימים זכה הקורבן למיתה מבעיתה, בידיה של אותה ילדה מפלצתית ומעוותת.
שתי המילים הללו הדהדו בראשי ללא הרף במהלך יום האתמול. שמונה שנים, seven days. אם קבלת את צלצול הטלפון עם המילים "seven days", פירוש הדבר הוא גזר דין מוות. אם קיבלת את צירוף המילים "שמונה שנים", פירוש הדבר הוא שהלב שלך נקרע. פירוש הדבר הוא, שהלב שלך מתכווץ באומללות, בחוסר אונים, ואת נותרת בודדה עם "לא הוגן" גווע בין שפתייך. ועם האומללות הזו, ועם ghost opera שמתנגן לי בראש במלוא עוצמתו, נורא ומלא הוד, עברו לי בראש שתי המילים: "שמונה שנים". ויחד איתן, ליחשש בראשי קולה המצמרר של הילדה המפלצתית: "seven days".

***

מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות גדולה. לעשות דברים בעצמי, להיות יותר מבוגרת. והנה, באותו היום, כששפתיי היו כל כך קרובות לאלה שלו, משתוקקות אך לא נוגעות, וכמה שעות מאוחר יותר, כשהן מצאו נחמה באלה שלך - רציתי, לראשונה בחיי, להיות יותר צעירה.
שמונה שנים. seven days.