לפני 17 שנים. 3 בדצמבר 2007 בשעה 19:42
hehehehehehe
חפיסות הכדורים נבלעות לי בגוף בקצב מסחרר. הרגל חבושה וכמה איברים פנימיים דורשים מוות מהיר.
הכי חשוב, כל זה מעייף אותי מאד.
יש בי משהו יותר שמח מימים אחרים, הגוף ללא קשר במצב תמידי, מפורק.
מחר מתחילות חגיגות יום ההולדת.
"אבל אבא, אני אוהבת אותו" הוא הצחיק אותי כששאל אם הוא מוזמן לחגיגות. הצחיק והפחיד באותה מידה.
ואמא רוצה שכבר אמליט ילדים כי אני מתחילה להזדקן והגיע הזמן.
אני חושבת שלהורים לא הייתה שום בעיה אם הוא קורא לי כלבה, העיקר שיהיו ילדים.
לא, אני לא רוצה כאלה בינתיים. יש לי לגדל אותי.
הייתי ילדה טובה היום, כל כך טובה הכי טובה.
זה לא רגיל כשטוב לא יודעת איך להנות או מה לעשות עם זה. חלומות פז.