יום ארוך מ6 וחצי עד 9 וחצי. בית.
"יא אני מתה להתקלח" אומרת וחולצת נעליים בכניסה.
"לא! אני קודם"
"נו אני עייפה היה לך את כל היום תני לי" 6 עיניים נועצות בה מבט אלים.
שתיקה.
מתפשטת נכנסת למקלחת. מים חמים. טוב לי מרגיע את הכאב בגב ובראש
היא מתמקמת עם כיסא מתחת לחלון האמבטיה ומדברת לעצמה
מדברת כדי שאשמע שיציק שיעצבן. מדברת דברים מעצבנים. ואז צועקת
מדי פעם אומרת מודיעה לי כמה דקות עברו.
אחרי 7 דקות. העשן יוצא ממני וזה לא האדים של המים.
"מאמי נשמה גם אני רוצה להיכנס אז תזדרזי"
כלבה זונה מופרעת 7 דקות את מזיינת לי ת'שכל עומדת עם סטופר וכשאני לא שואגת עליך בתגובה את עוד מעיזה לפנות אלי!? 10 דקות זה בסיסי תני לשטוף ת'פות שלי כמו שצריך
"מאמי נשמה תחכי בסבלנות" עונה בנחמדות ומגלגלת עיניים.
2 דקות חלפו יוצאת עם המגבת נכנסת להתלבש בחדר.
-צעקות-
"למה היא לא יוצאת!???????? כמה שעות!?????? כלבה גם אני רוצה!!!!!!!!"
"למה את חייבת לעצבן ולצעוק? תני להתרחץ" אנשים טובים בחדר עונים לה
ואני שותקת, בחדר. שתחשוב מה בא לה.
"כי אני רוצה להיכנס! חוצפנית!"
"אבל למה להוציא מהאף כל דבר??"
"אני אראה לה מה זה..... " המשך עם בלה בלה בלה
עוד שאגות ברקע. אני כבר לא שומעת.
לפני 17 שנים. 12 בדצמבר 2007 בשעה 19:22