לפני 17 שנים. 15 בדצמבר 2007 בשעה 20:58
שוב זה כבר לא נראה לי. אני לא מסתדרת לשחות נגד עצמי.
נראה לי הכי מתאים בעולם לארוז מזוודה ולעזוב הכל ממש עכשיו בלי להשאיר כלום.
זה די פשוט.
אולי זה נוח לי ככה איתו. משאיר אותי תקועה איפשהו.
אולי אני שוב מזיינת ת'שכל ומבזבזת לי מהחיים עוד 4 דקות. ודקה אחת משל כמה אחרים.
לא ממש בא לי להיות איתו היום אני רוצה לבד עם עצמי.
אפילו שמתי את הטבעת שעושה לי תחושה חמימה ואוהבת. בטוחה בטוח שלא אבל אוהב.
להתרפק על דברים שהיו תחושות נעימות זה קצת עצוב אבל מרגיע אותי.
היה לי נחמד השקט ממנו אפילו שקראתי לו מוזר.
זה מוזר.