לפני 17 שנים. 17 בדצמבר 2007 בשעה 17:39
אני מתחילה להבין מה עשיתי לעצמי רק עכשיו.
זה הכה בי כשריחפתי במקלחת והתעוררתי ובכיתי בתוך אמבטיה ריקה.
התחמקתי מלהסתכל בעצמי, בלטפל בי, זה היה יותר קל ופשוט לנבור בנפשות של אחרים
עכשיו כשהלכתי ועזבתי את כולם נשארתי אני. לנבור בי.
מסתכלת על התהומות שיש לי בפנים חורים שחורים ענקיים כאלה וכמו קאמיקאזה קופצת לתוכם.
אני מגיעה לשיאים. מתנדנדת בין להתמודד עם מה שמוצאת לבין ללכת לאיבוד ולתלות את עצמי בחדר.
זה טוב שאני לבד. נגיעת אצבע קטנה תפיל אותי. אני מניחה שלפני שאקשור חבלים ואפיל כיסא אני אגיד הצילו.
היום היה יום קצה מיוחד. הרגשתי את זה בא. זה היה כל כך קרוב. אז העסקתי את עצמי במליון דברים בעשייה בריאה של ספורט ושקט וקצת מנוחה אפילו בישלתי. כי באמבטיה היה לי מפחיד.
הם חזרו מקווה שלא יגעו בי.
