יום הכיפורים הסתיים זה עתה וכל אחד ואחת בין אם צם או צמה ובין אם לא,עצר לרגע ועשה חשבון נפש עם עצמו לגבי אותה שנה שחלפה....
אני באופן אישי לא חושב שהצום הוא מה שיכפר על אותם מעשים רעים או לא נכונים שעשינו במהלך השנה...אלא הלמידה מהלא נכון ומהשגוי היא שתביא עלינו עתיד חברתי טוב יותר.
אך אם אנו בענייני סליחות אני חושב שיותר מועיל הוא לפנות למי שפגעתם בו או לא נהגתם בהגינות כלפיו ולבקש ממנו סליחה...זה יכול להיות בדרך של להרים אליו טלפון או לשלוח לו מייל אבל הכי טוב זה פנים מול פנים.
אבל אני יודע למה לי (ואולי גם לרבים...)היה קשה לעשות את זה לו היה לי חבר טוב שפגעתי בו ושנותק הקשר שלנו עקב כך...יש לכך הסבר ברור...
ההסבר הוא הבושה...הבושה והפחד שיש לך שאותו אדם לא יסלח לך או יתרוק לך את הטלפון בפרצוץ ואתה תצא מושפל ולא לא כמו אצל המלכה שלך ששם זה כיף לך...ששם זה כבוד עבורך...ששם אתה הכי אתה בעולם...
לפני 16 שנים. 23 בספטמבר 2007 בשעה 0:22