פתי בר ומפיות קרושה

עד סוף השבוע ,אכניס את עצמי למכונת הכביסה .

תוף המכונה יערסל אותי במים רותחים,מסיר כתמים ומלבין.

חתיכות רפש ימצאו דרכן אל הביוב

אבל אותי

אף אחד

לא ימצא.

אני ,

אלופת העולם בהסתתרות והסתרות

אסגור את דלת המכונה מאחורי

ואיש

כבר לא ינסה

לנחש

איזו חיה

אני.

ואז ,הו אז

ההתכנסות המבורכת ,

הניתוק המתוק

והשקט שמביא איתו תהליך הסחיטה

ישאו אותי אל החבלים בחצר האחורית ,

שם אוכל לתלות

את עצמי .

לבד.

כמו בעולם אידיאלי בו יש לי אפשרות לנקר עיני אנשים

ולאסוף גלגלי עיניים.

עייפתי מלנסות,

האמצע פסח עליי.

בראש מורכן וריקנות מצמיתה

אני

נאלצת להודות ,

הוא

לא

קיים.

Sick obsessions don't just disappear
They haunt you when you're alone
Conversations never solved my fear
They just made it clear

Please don't confront me with my failures
I had not forgotten them

אני שקופה.

אנשים אומרים שהם אוהבים אמת

עד לנקודה בה אני נכנסת,

חסרת חוליות בצבע מים

לבנה כמו סיד ,חלקה כמו מלט

ואומרת.

הציווי הפנימי נלחם עם הציווי שבפנוכו .

יש בינהם פערים גדולים שמשתווים רק לקרבה בינהם.

יש גם וגם וגם.

וצמצום אפשרויות

פירושו

כלא.

ובתוך הכלא מסתתרים

גנים ירוקים,קרוסלות,עמדות מומיפיקציה ואש.

פרצות ענקיות מסומנות בחיצים,שלטי הכוונה ואורות ניאון

ויש שם רק

סוהרת

אחת.

את.

ימים נוראים

אין סליחה ושלום אין מחילה ובטחון.

גם פלוס גם פלוס גם

שווה

אפס.

בת ישראל כשרה,

רוצי אל המפגע.

אל תסתפקי בלובשי חגורות הנפץ

חפשי

את

הראיס.

בום.

"לראש השנה שלך
היה ריח עמום של שריפה
היו לך סרטים בשיער מסורק
של ילדת סמינר יפה.

תמיד אוספים אתכם מחדש
הו כמה יפה השלכת
חיילים מהדקים אנשים בשורות
סופרים בקולות מתכת.

ואבא שלך איתך שם
על רצפת העפר במגרש
פרוכת קרועה, השמיים שלו
יתגדל ויתקדש."

איש לא יחכה בתחנה,

אישה קטנה.

Same patterns, same routine

חושו אחים חושו
תביאו לי מכות
עוד מעט חיי אזלו
ואין לי מהומות.

אחת לכמה זמן אני צריכה לברוח.

ממך

מהגרמנים.

ואל תוך היערות .

אינטנסיביות יתר בתגובת

Fight, Flight or Freeze

לא מאפשרת לי לנשום.

וקשה לי לחזור.

ואני כמעט תמיד ולא חוזרת.

ולפעמים כן.

(ואלייך תמיד).