שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

בובונת מחפשת

לפני 16 שנים. 7 בנובמבר 2008 בשעה 21:09

הוא :

עומד לפני הדלת. אוהב את המתח הזה. הכול רוגש וקוצף ,היא תהיה כאן או לא ?

משחזר את מהלך השבוע האחרון. היא תהיה , אני קובע , היא תהיה.

העניין התחיל לפני שבוע בעוד אדומה. מתחנחנת , מפלרטטת מעט, משפילה את עצמה במידה, בחצי הומור, אבל שומרת על גו זקוף. מהסוג של – בת מלך כבודה פנימה. ברור לי שעשתה עבודת הכנה , למדה את השטח ואותי. בחורה רצינית.

ברור לי גם מי בשלב זה הצייד ומי הניצוד.

במשך הימים הבאים למדתי אותה. קילפתי , חשתי ,ידעתי , התרגשתי, אהבתי.

חדשה, לא מנוסה, נאבקת בחן להשאיר בידה מעט שליטה. מלחמה אבודה.

אגוז מעניין. החלטתי לאתגר אותי ולקחת אותה ישירות למסלול המהיר.

פגישה קצרצרה לקפה (שלי כמובן) .כזו שלא משאירה זמן לשאלות. הגיעה בהתאם להוראות , מתרגשת , סמוקה. בתום הפגישה, על פי הוראה, שלחה לי הודעה – מבקשת להיות שלך. טפל בי בעדינות, בבקשה.

שלחתי חזרה – מחר בערב בשעה שמונה, בXXX , הדלת תהיה פתוחה. את נכנסת, מתפשטת , מחכה לי על שש , ישבן גבוה באוויר לכיוון הדלת, רגליים מפוסקות, ראש למטה, דלת לא נעולה. לא זזה עד שאני בא.

תוך דקה קיבלתי הודעה היסטרית חזרה ואחריה עוד אחת ועוד אחת – איך? למה? מי ? אני לא יכולה, מבקשת , מתחננת. לא עניתי.

ועכשיו אני כאן , לוחץ על ידית הדלת, האדרנלין זורם בשצף ,הדופק מואץ, תהיה או לא ? אין כמו המסלול המהיר. רכבת הרים פראירית לידו.


אני :

אני מחכה כבר דקות ארוכות באותה תנוחה משפילה שהוא דרש, תנוחה שאף אחד אף פעם לא זכה לראות אותי בה ,לא יודעת כמה זמן עבר כי ההוראה היתה – בלי שעון , ואני בלחץ אימים ,מקללת את עצמי ואותו , לא מבינה מה אני עושה כאן, איך לקחתי כזה סיכון, מטומטמת.

פתאום הדלת נפתחת ואני מתחילה לרעוד לא יודעת אם אני רועדת יותר מהתרגשות או מפחד כי הכל מתבלבל לי.
אני שומעת את הצעדים מאחורי מרגישה את העיניים שלך בוחנות אותי ואני מרגישה נבוכה כל כך, חשופה כל כך , כל החורים שלי פעורים לרווחה,פתאום מקווה שאתה אוהב את מה שאתה רואה, מרגישה מושפלת כל כך, מרגישה שבפעם הראשונה בחיים איבדתי שליטה לגמרי.
הוא כנראה מבחין ברעידות שלי ניגש ומרים לי את הראש , מסתכל לי בעיניים עם המבט הטוב שלו ולוחש לי – הכל בסדר ילדונת ? כן אדוני אני אומרת לו ברעד ויורדת לי דמעה. הוא מנגב אותה בעדינות ואני נרגעת מעט, יודעת שאני במקום הנכון.

ההמשך היה כואב , משפיל , מלמד ורטוב – אבל זה בטח לא מעניין אותכם 😄

המסלול המהיר - האדרנלין שלך, פריאר לעומת הלחץ והרעידות שלי .

אוהב - ת


http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?p=261779&highlight=#261779

קצרים - נוסטלגיה תמיד כייפית.
ובהווה ?
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י