בא לי להקיא מהמתלוננים הבכיינים של אכלו לי, שתו לי, רע לי וכל זאת רק על מנת לקבל מעט תשומת לב (גם אם היא ריגעית) ולהכנס למודעות של האנשים.
בא לי להקיא מאלה שמאדירים את הזין שלהם גם אם הם עשו 500 כונפות (שאף ערבי מדיר אל בלח לא היה נוגע בהן עם מקל) ומחזיקים מעצמם תותחי על.
בא לי להקיא מהמאסטרים הדגולים והתותחים והכל יכולים שאין שפחה (חרופה) שתעמוד בפני הסשנים האגדיים והבלתי ניתנים לשחזור שלהם.
בא לי להקיא מהמתחסדים יפי הנפש שעל כל מילה שלא במקומה צועקים חמס (גם אם זה נגד החמאס) ומוכיחים אותך על היותך חסר לב וחסר רגישות.
בא לי להקיא מכל האודונים והנשלטים שפונים אלי ומציעים לי הצעות שונות ומשונות מבלי לקרוא את הכרטיס שלי (לא !! אני לא רוצה לרדת על ארבע ואני לא כלבה ואני לא זקוק לנהג \ שיפוצניק ומישהוא שילקק לי את הכוס כי............אין לי).
בעצם בא לי להקיא מהפאקינג מולים שאכלתי !!!!!
אה.... שכחתי. ובא לי להקיא מיוצרים \ אמנים ששווים לתחת ועושים רעש כאילו הם ממלאים פעמיים בשבוע את פארק הירקון. כשהם בקושי מסוגלים למלא גינה ציבורית של עובדים זרים באזור התחנה המרכזית הישנה
לפני 15 שנים. 17 ביוני 2009 בשעה 18:22
