טוב..אז ככה............
לא זיינתי היום.....................................................................................אז אין לי מה לספר.
לא זיינו אותי היום (בעצם אף פעם לא)........................................................אז אין לי מה לספר.
אני לא בדיכאון.......כי שום דבר לא מסוגל לגרום לי להיות מדוכא.......................אז אין לי מה לספר.
אני לא שמח..........כי אין כרגע כ"כ ממה....................................................אז אין לי מה לספר.
אני לא רוצה להתאבד......למה לי?............................................................אז אין לי מה לספר.
לא נכשלתי במבחן, כי המורה לא יכולה לתת ציונים מתוך חולות ראשון.................אז אין לי מה לספר.
לא פיטרו אותי מהעבודה, כי אני לא אעבוד עבור אף אחד.................................אז אין לי מה לספר.
לכן אני מעדיף לקרוא על הזיונים \ אין זיונים שלכם, על העצב והדיכאונות שלכם, על האושר והשמחה שלכם, על ההצלחות שלכם, על הכשלונות שלכם, על האושר והעושר שלכם, על הדלות הרגשית והפיננסית שלכם.
לעיתים מלא באמפטיה והזדהות עם הכותב\ת, לעיתם מרגיש בוז וזלזול, לעיתים אושר או עצב ממלאים אותי (אל תסחפו...אחרי 10 שניות זה עובר) ולעיתים מקלל על שבזבזתי 5 שניות מזמני על הפקינג בלוג מגעיל ואנפנטילי כמו זה שאתם קוראים ברגע זה (אתם לעומתי בזבזתם חצי דקה) ונשבע שאם אפגוש את הכותב אכנס בו.
לכן, קוראת יקרה, אם את מרגישה כך............................................................את מוזמנת להכנס בי :)))
לפני 15 שנים. 18 ביוני 2009 בשעה 16:59
