וודו טריפ

הזמן זורם על כתלי ברזל
פעמון הכנסייה הולם באוזניי
והתליין שלי קורע ממני הכל
הכל נחרב סביב, שיאה של מלחמה

העם צועד בעיוורון בעקבות האפלה
ואני בהתעלות מנגנת על שלשלאותי
הכל סביבי באמונה שזו הדרך לגן עדן
ואני בהשתאות כמעט גומרת

ולקראת השחר יתפזרו העננים
ומעליי יפתחו השמיים
ואף אחד לא יזכור דבר יותר
אני אעוף מעלה ואכסה הכל בשלג

התענגו על ייללותי הנוראיות
תצחקו על פניי המחוצות
בידכם החזקה

הקשיבו למהלומות ליבי
המתדפקות על גופכם הבוער

הסבירו פניכם לפטמותיי הלכודות
באטבי ברזל

השתאו בפני עכוזי המשועבד
הקרוע לרווחה בפניכם..המתחנן

העריצו את ירכיי המולקות
העריצו את מותניי החנוקות

הגיבו לפי המרוסן...
המזיל ריר לקראתכם

הריעו! הריעו! לגופי הכלוא בשלשלאות זהב!
חטטו בנשמתי העלומה!

הצדיעו לכל איבריי המדממים למענכם...
עשו בי כרצונכם...
הגיבו ליופי זה.. הכה מתמסר...

(:

ביערות מוחי העבותים
אני זוחלת
ערומה
בעלטה

עצים רמי קומה
חורקים בשקיקה
אליי..

עיניי הפעורות
לא רואות דבר
רק גופי השרוע עכשיו
על האדמה המזיעה
מרגיש...
את יצורי הטומאה
החוקרים את גופי בתאווה
מחטטים בכל שיפוליי
הרוטטים מפחד
המגע
כאב הולך ובא..

ביערות מוחי הסבוכים
אני מוצאת שמיים
גופי מנותק ממני
מרותק...
אל החיות הליליות
שמטלטלות אותו
בין שיניהן,
בין איבריהן המעוותים

ואני...אני רואה כוכב, מוכר
הוא אי שם,מטושטש...
מוצאת את נחמתי בניצוצו
ומנסה להתרכז
הוא מרוכז בי גם..

ונדמה שהוא מתקרב..
כל כך זוהר וברור עכשיו..
אך בחדירה פראית הוא הכניע
אותי גם..
והכל התפוגג כעשן

והוא כאן לידי עכשיו
נמוגה לרגליו..לוחש לי:
"אהובתי...אהובתי ההוזה..
כמה יפה את תחתיי"

אני בכלל לא מכירה אותך...אבל אתה חזק...משתמש בכוח..במבט מזוגג...בתלתלייך הזהובים...בגופך האצילי...אתה גדול...ואני בעיקר שיכורה...מזמן לא נכנעתי...זה לא אמיתי...
אבל לא ממש אכפאת לי...אני רק מנסה לאבד שליטה...תעשה מה שבא לך...
אני אמנם נלחמת בך...כי אתה זר לי...וזה לא אמיתי...ואני מרוכזת בי..אתה לא חשוב..
אתה במשחק שלך..אני בשלי..תופס אותי חזק בשיער..מראה לי את עצמי במראה...מביט בי גם..במבט זדוני..מזוייף...אתה רק רוצה לכבוש..לנצח...להראות לי איזה גבר אתה...לא אכפאת לי ממך...אני במשחק משלי..רואה רק אותי במראה...יפה...פראית אני לעצמי..
אז הושבת אותי על האסלה...אז אתה ערום וזקוף...אז מה...אז דחפת לי אותו עד חנק...אז מה..
אתה מרגיש בשליטה אכזרית...חסרת רגש..זה רק בגלל שאפשרתי...
ואתה מתאמץ...לוחש לי דברים כל הזמן...אני בכלל לא מבינה מה אתה אומר...אתה חזק...
אני נהנית רק מהכוח שלך...ומורשמת מאיברך הגדול..שמזמן לא יצא לי לפגוש...
ושילבתי ידיי מאחורי גבי...מרצוני...שיחקתי משחק משלי..ואפילו גמרת לי בפה...בטח היית נורא גאה..
ככה בחרתי להיות מושפלת בפני גבר זר...פשוט בגלל שרציתי לשחק משחק...או בגלל שפשוט היית חזק...חבל שזה היה משחק מזוייף...בדמיוני היית אדון...בראשך הייתי עוד אחת סתם...
סתם...היה ממש סתם...מזמן לא הייתי מושפלת סתם.. (:

כשהתעוררתי היום בבוקר...מצאתי עצמי כבולה בx למיטה, מפושקת עד כאב כבלרינה,ומפרקיי כחולים וכואבים מחנק. הייתי מופתעת מהמצב הלא שגרתי כלכך שמצאתי עצמי בו,מאוד מאוד מופתעת,במיוחד שאני צריכה לקום לעבודה...ודקות ארוכות הייתי שרוייה בתדהמה הזאת שהתחלפה במהירות לבהלה לאחר שהתודעה התעוררה...והתודעה שלי העירה את החושים והחושים אותתו למוח שכואב...כואב לעזעזל, אני קולטת עכשיו את גופי הערום המדמם..המדמם!!?? פאק, אני חרוטה עד נשמתי..אותיות..לאורך ולרוחב כל כולי...על גופי, בתוכי..בראשי..בחלל החדר..באדום דמי..בסכין, לא בציפורן חדה..מילים..אני יכולה לפרש מה שחרוט על שדיי..לא, אני מעורפלת מדי או שאני שיכורה..וזה שורף, ואני מתעלפת אם חיוך ענוג על פניי...בלי להבין עדיין את מה שקורה לי..אבל הספקתי להרגיש איך מתוך כל הערפול והבהלה והכאב וחוסר הוודאות, נפרץ רטט של עונג עמוק לא שפוי...והתעלפתי לרגע...

ואז התעוררתי שוב, הפעם מרעש דיסהרמוני נורא וצורם של הרבה כלים אינסטרומנטליים עם מיתרים מאוד מתוחים שצלליות קרומיות פרטו עליהן עם קשת דקה שקרעה כל מיתר שני.. וזה הכאיב לי באזן. ובאסים רועמים ועמוקים רטטו בחושך בהבהוב גלים אינפרא אדומים שסנוורו אותי כמו טויטר וכל השואו הזה היפנט והקפיא והרטיט אותי מכל הכיוונים ולכולם.

ואז בדרמטיות ובהדרגה מתונה ומטרידה הכל השקיט...ושמעתי רק קול מים זורמים ברקע ובשלב הזה אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה או חושבת, הוא שולט בי,זה הוא מענה אותי..הוא..מי זה הוא?! ופתאום מכיוון רגלי ממולי מלמטה למיטה הוא מתבהר מולי ומופיע.

הוא הגיע מאין...והוא נע באיטיות לעברי...
ומתוך שקיפותו הוורדרדה הוא מתגלה מולי...
הוא לובש את צורתו הפתלתלה והארוכה כשל נחש..
ללא גוף וללא פנים...הוא מתקשה ומאדים...
הוא כולו נהיה רירי...כתולעת שמנה..

הוא חי..והוא מתנשף באיטיות...ומתרומם מעליי ונוזל עליי..
וזה שורף לי על הגוף הפצוע שלי, אבל אני מהופנטת משתוממת ופעורה לרווחה..אני משועבדת לו...זה נגד רצוני, אני משתוקקת לו,,,הוא עצום כל כך..הוא לרגע משתאה מעליי..עוד רגע והוא יטרוף אותי..יחרוך את איבריי..ואני חסרת אונים מולו כבולה..ההההממממ...

אני כנועה...מרוממת מהציפייה להרגיש את הגוף המעוות הוורוד והלח הזה עליי...מתנשמת חרישית ומזיעה...עוד שנייה...זה כבר בא...
הוא מתקשה ומתרומם מעליי...ומאדים...היכן אני??

עכשיו הוא מתלפף סביבי לאט...זה מרגיש לי דביק וחמים ...
הוא מתקרב אל פניי...אני לחוצה...לא ברור לי למה הוא מסוגל...אין לו גבולות ואני חסרת תנועה או בחירה.
אולי הוא החליט להרוג...כי לא הייתי מספיק טובה...לא הייתי מוכנה אליו כי שכחתי כבר...כי אני חיה בתודעה אחרת, אני לא זוכרת. כלום!!

לא זכרתי שהוא כבר חרט עליי את בעלותו, בשפתו האכזרית,אלה רק צלקות ישנות שהוא הבעיר שוב על גופי להזכירני...אבל אני כבר לא רוצה..לא יכולה...לא הייתי מוכנה...שחרר אותי...

איבדתי את עצמי ואת הזמן, אני בגוף ראשון, נוכח או עבר, או בגוף אחר שהוא זר...או אולי בכלל בגופו המר?...הכל התבלגן..
האם זו הזייה או מציאות או..הודאה?? או שהוא באמת כאן מולי עכשיו..? זיכרון?

תחושת חנק עזה פילחה את כל הרהורי בשנייה החדה הזאת...
הוא חדר לתוך גרוני במלוא עוצמתו העבה,,,הוא חונק אותי...הוא קורע את קני הנשימה שלי...הוא ממשיך לחדור אותי מבפנים בחלקלותו הרירית...ואני נוטפת זיעה...והוא חודר וחודר עמוק יותר ומתערבל בתוכי..ואני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ, אך לא יודעת ממה..מכאב, מעונג, או מחוסר מקום בתוכי להכיל את גופו...אני עומדת להתפוצץ...

וחצי מגופו פורע אותי מבפנים וחצי מגופו עוטף אותי חזק מבחוץ...אני מסוממת נמחצת בתוכו...והוא מסחרר אותי בחושיי בתוכי...ובנשימה אחידה אנו נעים לצלילי המיתרים הנקרעים, הוא מפלח את הריאות שלי, את הכליות שלי, את השחלות שלי, את רחמי...ונרגע לרגע..

וברטט חזק הוא משתחל מתוכי החוצה מבין ירכי הרוטטות לו בחזרה הוא מרחם עליי ומביא אותי לקטרזיס...ואני מתפוצצת סוף סוף ומשפריצה את כל הסבל והעונג המהולים לכל עבר...

to be continue...some day (: