שפת הנפש מלאה בתחושות וברגשות שלא תמיד מובנים או ברורים להגיון שלנו ,הנפש כמהה תמיד להיות בשלמות – באיזון
אישה שמעולם לא הייתה אם - כמהה לילד
אחרת שמעולם לא ידעה אהבה - כמהה לאהבה
יש לפעמים שנחוש געגוע וכמיהה לדבר כלל לא מוכר, שלא חווינו מעולם שמעולם לא היה לנו ביד או בלב .. והנפש כמהה לאותו הדבר החסר כמעין משחק פאזל קוסמי בו הנפש תרה אחרי החלק החסר ..שמעולם לא היה שלנו וברגע שיהיה - הפאזל הזה יושלם .
שלווה והרגשת שלמות תעטוף אותנו אז .. כמיהה שמומשה ...
כמה הייתי רוצה לקחת איזה מרשם פלא, איזו תרופת קסם, כדי להעביר געגוע שכזה, להעביר כמיהה שלא מומשה,.
ואולי להמציא..
ואולי קיים לו קסם שכזה .. בו טמונה כל מהות הנשמה שלנו - והפתרון לגעגוע .
כאילו ירדנו לעולם מתוך אור גדול .. והנשמה תמיד חשה געגוע לאותו אור
שואפת מחדש להתחבר אליו .. זה לא רגש או אהבה
זו המהות שלנו שאליה מתגעגעת הנשמה ..והיא תמיד תשאף להתחבר חזרה לאותו האור ..
אולי .. תרופת הפלא לאותו הגעגוע נקראת " התחברות לשורש הנשמה"?
כמה שנילחם באותה כמיהה, באותו געגוע, הוא לא ייעלם, כמה שנטאטא אותו מתחת לשטיח, הוא פשוט מתפוצץ יום אחד ואז אנחנו מרגישים תחושה של חסר בלתי מוסבר של חוסר שלמות של משהו חסר, של הפסד...
הפתרון לדעתי, לממש את הגעגוע והכמיהה, והדרך היחידה היא להתחבר למקור הנשמה .. ופה איש בעיניו יעשה ויבחר לקרוא לזה בכל שם שיבחר, "ישות אלוהית" "כוח קוסמי" " נשמה" " אנרגיה אוניברסאלית" "אהבה".
לפני 15 שנים. 11 ביוני 2009 בשעה 19:11
