נעצרה מול שער בצבע חום
3.40 מטר מעל הקרקע, 2.10 מטר בין שמאל לימין
נעול, סגור כמו האגרוף הנטוי שמאלה
במרכז גופה
המפתח חייב להיות בהישג ידה, חשבה
יודעת שכן, הוא ניתן לה ביד
מאחד שנתקלה בין פגישה לשניה
מפתח מוזר, חשבה אז, גוון ללא צבע, מתכת סתם
זוכרת היא עוד שאמר:
"זה יפתח את השער"
"איזה שער?" שאלה
"כשתגיעי את תדעי" ענה
ולא הוסיף דבר
אתגר, היא אוהבת כאלה, ממלאים לרגעים נדירים את חייה השדופים
כעת היא כאן, הפתרון נמצא מולה בצבע אדמה
נוברת בכיסים, שמאל וגם ימין
מוזר, חושבת, זוכרת שתחבה את הסתם לכיסה באותה אתנחתא בין הפגישה לשנייה,
והרי זה היה לא מזמן, בעונה שעברה
זכרה שלבשה גופיה שחורה
קטנה, שקנתה באחד מימי הרגיעה,
ניקוי ראש, פנים ללא הסוואה
מבט חטוף בשעון, התעכבה יתר על המידה
הפגישה הבאה עוד 90 דקות
מסתובבת 180,
עוד אחזור, חרצה באגרופה
מחר, בעונה הבאה
לפני 15 שנים. 21 ביוני 2009 בשעה 17:37