לפני 15 שנים. 22 ביוני 2009 בשעה 9:11
הבטן,
האינסטיקטים מהנהנים בביטחון
עת ההגיון צורח
- לא-
בכל כוחו
רק שאני
מה לעשות
כבר מזמן יודעת
שההגיון - מלחמתו אבודה
וגם אם מאוחר יותר
הוא יזכה להעלות על פניו חיוך מרוצה מעצמו
ויגחך לעברי "אמרתי לך"
אומר לו בלי אפילו למצמץ:
זה נכון, הפעם
אבל שנינו יודעים
שאני כנראה
אמשיך לבחור לא להשתנות.
אל תתיאש ממני הגיון יקר
אולי יום אחד
אחליט שהכאב לא תמיד שווה את הסיכון שבלרדוף אחרי ליבך
בנתיים
סיכוייך קלושים
אך מי יודע
אולי אפול מספיק פעמים
אולי דימום איטי
יקרב אולי אותי לכיוונך?
אולי
ואולי לא.
