לא היה, אין ולא יהיה שילוב כזה "סשן קצר וטוב". אל תדברי איתי על שום דבר קצר מכמה שעות. הנה לך תאור עם לוח זמנים סביר:
קושר את ידיך ואת רגליך, בפריסה, לוווים בקיר. מותח כלפי מעלה עד שאת נאלצת לעמוד על קצות האצבעות. לוקח שוט ומצליף, בגב ובישבן. לא חזק מדי, עד קבלת גוון וורדרד-אדמדם אחיד. משאיר אותך ככך 5-10 דקות. חוזר על ההצלפה. בפעם השנייה קצת כואב יותר. את עדיין על קצות האצבעות. אולי אשחרר טיפה את החבל כדי שתוכלי לעמוד רגיל. לא בטוח, תלוי במצב שלך, כמה את יכולה להחזיק ככה. משאיר אותך עוד 10 דקות. כבר צברנו כחצי שעה, ועוד לא עשינו כלום. אני מניח שעד אז כבר תתעייפי מלעמוד על האצבעות קשורה לקיר.
משחרר אותך וקושר שוב בפריסה למיטת הברזל. על הגב, ידיים ורגליים מתוחות לצדדים.
שם גאג לפיך. מביט בהנאה דקה או שתיים. אאמממ, יפה, מעניין ...
מבצע פעילות אינטימית מהסוג שלא מקובל לתאר הפרוטרות. היא נמשכת כ 10 דקות נוספות. עם יד הדופק, מוודא שאת לא תגמרי. משאיר אותך ככה עוד 10 דקות, ערומה ולא מכוסה. מוודא שיהיה לך קר. כבר עברה בערך שעה מהתחלה. כל השעה הזאת היית עם ידיים ורגליים פרוסות ומתוחות והם כבר כואבות. קר לך, חוץ מהגב והישבן שעוד בוערים מההצלפה. את מגורה ולא באת אל סיפוקך. נבנית אצלך אנרגייה מינית שאין לא פורקן. פיך חסום עדיין בגאג.
משחרר, מעמיד אותך, ומתחיל לעטוף בניילון. קודם ידיים, רגליים וגוף בנפרד, אחר-כך הכל כחבילה אחת. אין צורך למהר, תהליך העטיפה מהנה בפני עצמו, ויכול לקחת כחצי שעה. נותן דגש מיוחד לחלק העליון של המומיה, כך שהניילון יזרום נכון מסביב ומעל הכתפיים, לפי תווי גופך. בונה מין צווארון, ו... מלפף על הראש! את נכנסת ללחץ היסטרי, לא יכולה לנשום ! בתנועה אחת מוריד את הליפוף מהראש. כולו 10 שניות בלי לנשום, אבל איזה פחד! השרידים האחרונים של בטחון העצמי שלך נעלמים. ואת עדיין עם גאג. אנחנו כבר שעה וחצי בסשן.
משכיב אותך על המיטה, עטופה כולך. מוריד את הגאג, גם ממנו צריכים לנוח. עושה לך מסג' בפנים, לשחרר את שרירי הלסת אחרי הגאג. אני ממש טוב במסג' פנים. נותן לך נשיקת לילה טוב, מסדר את ראשך על הכרית, מכסה אותך בשמיכה ושם לך כיסוי עיניים. עכשיו טוב לך, - חם, חשוך ונעים. ואת עטופה טוב-טוב. את רוצה לישון ובהדרגה את נרדמת. זה נחוץ, כי לשלב הבא אני רוצה שתגיעי בהפתעה, מתוך מצב של שינה. אני מעריך שתשני כשעה. ובסה"כ עברו כבר שעתיים וחצי.
זוכרת את הקשר המיוחד סביב קרסוליך, שתהיית קודם על מהותו ? הוא נראה מיותר, הרי הניילון מקבע את הרגליים גם בלדיו. אז זהו, זה לא סתם קשר, זה מאחז לתליה. כנראה שגם לא שמת לב ללולאה מתכתית חזקה שמוברגת לתיקרה, כי היא צבועה באותו גוון כמו התיקרה עצמה. בזמן שאת עדיין ישנה, אני שולף מהארון מתקן הרמה חשמלי קטן ותולה אותו על התיקרה. ממנו משתלשל מיתר ואני מחבר את קצהו לקשר שסביב קרסוליך. אני מפעיל את המנוף, ותוך שניות ספורות את תלוייה הפוך מהתקרה. את מתעוררת בבהלה ואובדן כל חוש התמצאות. עינייך מכוסות, אין לך מושג איפה את, יש תחושה של נפילה שלא נגמרת. אימה משתלטת על בינתך, את מפרכסת כמו דג התלוי על הקרס. את גם נראת כך, תלויה הפוך, כולך בניילון.
אני אוחז בך בחוזקה, מנסה להרגיע את הפירכוסים וגם את נפשך.
“תרגעי, את תלויה הפוך".
"תוריד אותי !!!”, את חצי צורחת חצי מחרחרת בבכי. אמממ, זאת לא מילת הבטחון ...
“אני אוריד אותך עוד מעט, תרגעי.”
בלת ברירה את מנסה להרגעה. אני נשכב תחתיך, אברי בגובה פיך.
"תמצצי! כשאגמור אוריד אותך.”
את מוצצת במרץ ובנחישות, כאילו חייך תלויים בזה. מה שפחות או יותר נכון.
"טוב, נניח שגמרתי. תזהרי, אני מוריד אותך"
אני משחרר בהדרגה את המיתר, את גולשת אל המיטה.
מי שאף פעם לא היה תלוי הפוך, אינו יודע. יש אחר-כך טישטוש ועייפות נוראית, שנמשכת זמן רב. נוסיף אותם לזמן של הסשן. את שוכבת על המיטה, עדיין הניילון, חצי בהכרה. כעבור זמן מה אני משחרר אותך ואת ממשיכה לשכב תחת השמיכה החמה. הסשן נגמר. עברו 4 שעות.
לפני 17 שנים. 7 בנובמבר 2007 בשעה 8:13
