מוווון פלייסטיישן

השביל

החיבור בניהם
כבר קיים זה זמן רב
אך לא התפתח
משם המצב

כי כשיש יחסים
על בסיס של שליטה
לא תמיד חייבים
לקבל החלטה

יום אחד כששכב
ובהה סתם בקיר
פתאום צץ רעיון
על ה-סשן אדיר

יש מסלול שנקרא
"שביל ישראל"
לאורכו הוא יצא
איתה לטייל

רעיון - היא תלך
על השביל כשפחה
וידו כל העת
את הדרך מנחה

היא תלך עם קולר
והוא שוט יחזיק
אם תלך לא נכון
לה בכוח יפליק

היא תלך בלבוש
שעליו הוא חביב
מזילה את הריר
של קהל מסביב

הם התחילו לצעוד
הוא הרגיש נהנה
אנשים הסתכלו
זה היה כו שונה

הם קבלו מבטים
זה היה די מגניב
פה ושם הקהל
גם העיר והגיב

היא כמעט לא דיברה
כי הוא ככה רצה
פה ניתן לשפחות
למטרת מציצה

אם קולר מחובר
היא חטפה שם מכות
לעייני אנשים
לרגלי הפרות

הוא דחף וקילל
ועליה ירק
מתאכזר, מתעלל
רגש עז וחזק

היא סחבה לו דברים
הוא הלך די קליל
היא חטפה השפלות
בכל צעד על השביל

------------------

בהמשך התקדמות
הקהל נעלם
שביל זרם והוביל
לא נגמר לעולם

עם הזמן המשחק
קצת נסוג לאחור
בבילוי השפלות
לא היה עוד קיטור

ולשביל מסתבר
קיימים יעדים
הוא בוחן אנשים
שעליו צועדים

הם עברו בין צמחים
החדים כמו חצים
היא עמדה לצידו
לו הוציא קוצים

כשחצו ערוץ צר
הוא מעד, די המום
היא הושיטה לו יד
ועזרה לו לקום

הוא הרגיש עייפות
ערב שט לקראתו
הוא תהה מה מצב
השפחה שאיתו

--------------------

הם ללילה עצרו
במלון הדרכים
הוא נכנס למקלחת
לה אמר להמתין

כשהיה רענן
שוב חזר להרגל
במבט ביקורתי
על שפחה הסתכל

היא שכבה ישנה
על סדינים לבנים
עם שכבה של אבק
ודמעות על פנים

הוא אחז את השוט
מעליה רכן ...
אך פתאום הוא קרס
הוא היה לא מוכן

הוא חשב על קוצים
ועל איך שמעד
ושפחה שהשפיל
שהושיטה לו יד

הוא עליה הביט
וקלט שלא עוד
לא יוכל על גופה
להוריד את השוט

-----------------------

כשהבוקר עלה
הוא, עצוב וחיוור
אליה פנה
ב- “אני מצטער"

הוא השפיל מבטו
שם ידיו על לחי
וללא כל שליטה
הוא פרץ בבכי

היא דבר לא אמרה
אך עינייה ענו
כי כמו ים של אורות
הם מאושר קרנו

הם הלכו על השביל
בוקר של יום נחמד
מדברים, צוחקים
אוחזים יד ביד

הם דיברו על צמחים,
איך דברים פועלים,
ומדוע הולכים
אנשים בשבילים

וכשלילה ירד
הם חיוכו במחוה
לא היה זה עוד סקס
הם התנו אהבה

בלי קולר ובלי שוט
באבק של דרכים
בשבילי החיים
הם עדיין הולכים