מוווון פלייסטיישן

אני מסתכל עליה והיא נראת נהדר. היא תמיד תראה נהדר ככה, עם אזיקי העור השחורים האלו על פרקי הידיים והרגליים וקשורה לקצוות המיטה. תנוחה כל כך פשוטה ונוחה, ואפשר להשאיר אותה ככה זמן רב, כמו שאני אוהב. וכל גופה זמין, לכל מטרה. אפילו למטרת צפייה בלבד.
“אולי בכל זאת אדגדג אותך קצת ... “
חיוך נבוך ונלחץ, דיבור מהיר, לחוץ וקצת משועשע -
“לא לא לא, באמת שלא, אני ממש ממש לא אוהבת. זה לא עושה לי כלום, רק מדגדג"
“זה לא מגרה אותך ? "
“לא לא, בכלל לא"
“לא יכול להיות. בואי נבדוק"
“לא לא, אל תעשה .... אההההה, אההההה, תפסיק !!! תפסיק בבקשה. אוח !”
היא נרגעת אחרי השתוללות קצרה, מתנשמת בכבדות, צוחקת וכועסת באותו זמן.
“אל תעשה זאת שוב בבקשה, טוב ? זה ממש לא פטיש אצלי"
אני מביט בה ותוהה למה היא מנסה לשכנע אותי ככה בדיבורים. כנראה שכחה את מילת הביטחון.
“אני בטוח שנוכל לפתח מזה פטיש. נוכל לגרות אותך. אותי זה מגרה. תראי ! “
“לא, לא !!!! אההההההההההה !!!”
“תירגעי, תירגעי מתוקה, הרי זה לא כואב. רק ליטפתי אותך קצת, ככה חלש"
“זה נקרא לדגדג !”
“אז בואי נקרא לזה ללטף. ללטף בבתי שחי ...”
“אתה יכול לפחות לגרד לי איפה שדגדגת קודם ? זה עוד משגעה אותי שם"
“לגרד ? אני מניח שאני יכול. רגע, אני אביא מה שהוא מתאים"
אני מביא נוצה. למראה הנוצה היא מתחילה לצחוק ולבכות בו זמנית. מדהים מה שאנשים מסוגלים לעשות. אני יושב לידה ומרגיע אותה, מלטף את לחייה, ליטוף חזק ומשפשף, שחס וחלילה לא יתפרש כניסיון דגדוג. בסוף היא נרגעת. טעות מצידה ...
“אייההה, אייייייההההההה !!!”
היא קופצת כנגד האזיקים ואני נזכר למה אני אוהב להדק אותם עד הסוף, ולמתוח חזק.
“אני לא מבין אותך, בכלל לא נגעתי בבית בשחי. מה הלחץ ?”
“אויי, אויי, תפסיק, אני לא יכולה לנשום. רגע, תן לי רגע בבקשה.”
“כמובן יקירתי. קחי אפילו שתיים. תגידי לי כשאת שוב מוכנה"
“אני לא מוכנה !”
“גם לא כאן ?” אני מעביר את אצבעותיי בעדינות לצדי גופה ...
אחרי כדקה היא מצליחה לנשום שוב. צריך קצת להאט, שלא ייגמר לה החמצן.
כי אני רוצה למשוך את זה ככה עוד הרבה זמן ...