להיות,או לא להיות.זו השאלה?

מזל שבאתי עם החזייה הזו,אחרת כשהייתי מחליפה חולצה החזייה הזו לא הייתה מתאימה.
וכמו שאני מכירה את עצמי,אני לא אוהבת שאלף עיינים ננעצות בי.
*
הלכתי לאורך כל רחוב מרגלית עם הכלבה,היא הולכת נינוחה,יחסית לפעם האחרונה שיצאתי איתה.
הכלבה הזו,אני כ"כ שונאת אותה,מזל שהיא לא שלי,אחרת העיינים והאוזניים שלה היו בצלחת של הכלב שלי,רקס.
רקס היה כלב מיוחד,הוא תמיד היה חולה.נדיר שהוא היה רץ,מקפץ או יוצא איתי לטיול.
בד"כ הוא היה מעדיף לחרבן בבית,ועוד במיוחד בתוך הצלחת מים של החתול שלי.
אם הוא לא היה חולה,ישן או מחרבן בצלחת של החתול שלי,הוא היה יוצא החוצה.לשלטוף את פניו החולות במעט שמש.
כמו שהתחלתי לספר,יצאתי לטיול עם הכלבה כשפתאם פגשתי את לירון.
לירון הייתה החברה הכי טובה שלי,של החזה שלי,של הדגדגן שלי,ובערך של כל הגברים בשכונה.
כל פעם שהיא הייתה רואה אותי,היא הייתה מחליקה את היד שלה אל תוך המכנסיים שלי ודוחפת את אחת האצבעות החמימות שלה לנרתיק שלי.אהבתי את לירון.
גם הפעם,פגשתי את לירון,היא גרה במרגלית 30,ממש לידי.
היא סימנה לי עם הידיים לעלות במדרגות שמובילות לרחוב 'הרופא 12',ושם להכנס למקלט של הבניין.
ביני לבין לירון לא היו יחסי סאדו,אבל תמיד ידענו שמבין שתיינו,בזמן הסקס היא הייתה שולטת.
קשרתי את הכלבה בחוץ,שתשמור על המקום,שתנבח עם מישהו מגיע,הבעיה היא שהיא נובחת גם על ציפורים.כמו שאמרתי,כלבה מטומטמת.
נכנסתי למקלט,זה היה המקום הקבוע שלנו,היה לנו כבר שמיכה שם וכמה כריות.
המקום לא היה כל כך מאובק כמו שזה נשמע,מקלט,ועוד בצפון.
התיישבתי על אחת השמיכות,ערומה,ממש לפי ההוראות של לירון.
בינתיים,כולי מחוממת,כולי חרמנית על הזונה הקטנה הזו,החצי גבר הזאתי שגורמת לי רעידות בכל הגוף בכל פעם שהיא דוחפת לי את האצבעות המענגות שלה.
היא נכנסת,מסתכלת ימינה ושמאלה ויורדת על הברכיים שלה,מסתכלת לי בעיינים ויורקת עליי.
"כלבה,כלבונת שלי,איך עבר השבוע?"
אכשהו,תמיד זה הדליק אותי שהיא מתייחסת אליי ככה,שהיא מקללת אותי ומשפילה אותי.
כנראה שמשהו אצלי דפוק,אבל זה בין הדברים היחידם שהדליקו אותי.כמובן חוץ מלשמוע את אחותי מספרת לי שחזר ה'מחסן של כאילו'.
"אה..השבוע עבר בסדר,רק חיכיתי שתתיחסי אליי,שתפני אליי" היא אהבה לשמוע את המשפט הזה,אבל הפעם המשפט הזה יצא לי רועד מהפה.
"שמי תפנה אלייך,הא?מי תפנה אלייך? המלכה שלך..אל תשכחי,המלכה שלך!" טיפות של זיעה החלו לנזול לה על המצח "היית מתה שתהיה לך עוד מלכה כמוני"
"נכון מלכתי,אני מצטערת" השבתי.
"כלבונת,תשעיני אותי אחורה ותתחנני שאפסק את הרגליים,אני רוצה לגמור,מהר!".
החלטתי,שהפעם גם אני רוצה לגמור,למרות שידעתי שאסור לי להתנגד למלכה,לא היססתי אפילו לשנייה.
"אני רוצה גם לגמור הפעם" זה יצא לי בטיפה היסוס,אבל בסופו של דבר,המשפט הזה נשמע לי מהפה"
היא צחקה כמו מכשפה,היא צחקה בצורה מגעילה,חצופה.
"את רוצה מה?את רוצה לגמור?הצחקת אותי!" היא כל כך התרגזה על כך שפתחתי את הפה שלי בכלל,עד כדי כך שהיא סטרה לי בצורה כל כך חזקה,וגררה אותי מהחולצה,לכיוון הביוב של המקלט.
היא השכיבה אותי על הארץ,הורידה את החצאית השחורה והקצרה שלה,ואת החוטיני שנייה אחרי זה.
היא ציוותה עליי לא לזוז,ודרשה שאני אשכב ואפתח את הפה,כמו כלבה טובה,פתחתי את הפה.
ופתאום,בבת אחת,זרם חם בצבע צהוב נכנס לי לתוך הפה,התעמתתי עם הזרם הזה,לא רציתי לבלוע אותו,הוא היה מלוח.
היא הפסיקה עם הזרם,הסתכלה עליי,צחקה,עוד פעם את הצחוק המרושע הזה שלה,היא התסכלה על הלחיים שלי,על הלחיים הנפוחות בשתן שלה.
היא ציוותה עליי לבלוע את זה,אחרת,היא תצליף בי,ואת הכאב הזה לא אהבתי.
בלעתי את השתן שלה,הרגשתי מושפלת,אבל מושפלת מהנאה.
הזרם חזר,ופתאום הכלבה התחילה לנבוח,נשמעו צעדים שהלכו והתחזקו לכיוונו.
סימנתי לה שצריך להתלבש,היא הסתכלה עליי בתמיהה והמשיכה עם השתן.
פתאום,דלת המקלט נפתחת...