להיות,או לא להיות.זו השאלה?

היא מסתכלת עליי דרך השמשה של האוטובוס,מחייכת ונותנת לי קריצה קטנה.
האמת היא שאני מכיר אותה,קוראים לה שרון והיא גרה קרוב אליי,במרכז ב"ש.
היא כל כך מתוקה,היא תמיד מחייכת אליי כשהיא רואה אותי.אני חושב שאני מתחיל לחבב אותה.
יש לה חברה,קוראים לה לירון.לירון היא הזונה של השכונה,היא הזונה שלי,אחרי הכל אני עוזי.
אין בחור שלא דחף לה באיזה סמטה או באיזה פח זבל.שרמוטה.

אני פותח את דלת הכניסה של הבית,יש לי אחות בת 16.5 ואח בן 13.
לאחותי הקטנה,היה חבר.אחד מטומטם כזה אף פעם לא סבלתי אותו,באותה מחשבה של חוסר הסבילה של החבר האדיוט של אחותי,אני פוגש אותו בסלון שלי עם אחותי.מתמזמזים.על גבול הזיון.
"קומי,מיד ועופי לחדר"
"מי אתה שתעיף אותי לחדר?אלי,בוא!"
אלי מפחיד ממני,עוד מהתקופה שהייתי בבצפר,הייתי מרביץ לו ולחברים שלו,הוא תמיד העדיף לא להתעמת איתי.
"לא רונית,אני מעדיף שלא,אח שלך הזה מסוכן"
"כן רונית,אני מסוכן,עכשיו טוסי לחדר לפני שאני הופך אותך לפרגית על האש.אותך ואת החבר שלך"
היא מסתכלת על אלי בבושה,מסתכלת עליי בשנאה ומסננת "אתה חתיכת חרא,זה שלא מספיק מוצצות לך לא אומר שלי אסור למצוץ.חרא!"
מעניין איפה הרונית הזאת גדלה,בבית הזה זה בטוח לא.מעניין אם היא מאומצת.

אני נכנס לחדר,כמו תמיד אין שום דבר על הרצפה,רק ערמה מטורפת של בגדים.
אני רואה את החזייה של שרון.באותה מחשבה אני מתחיל לדמיין אותה רוכבת עליי,השדיים הלא-גדולים מידי שלה,עם הפטמות הורודות הזקורות שלה.
יש לה שיער שחור,עיניים כחולות והיא לא רזה ולא שמנה,היא באמצע.
1.69 מעוצבים בשלמות.
התחת יושב במקום,החזה בידיוק בגודל המתאים,והלב כמות האהבה שהיא יכולה לתת,היא פשוט מדהימה.
לא אכפת לה שאנחנו בשלישיה,לא אכפת לה שאני מלקק לה את הדגדגן הוורוד שלה באיטיות,בהנאה,בחושניות.
לא אכפת לה,שאני מכניס אצבע אחת,מוציא ומעסה את המקום,אחרי זה את האצבע השנייה.
אני בודק עד כמה היא יכולה,עד כמה היא סובלת.
שמעתי,שאחרי שעושים פיסטיג זה כמו לזיין בתולה,זה לא בידיוק שככה סתם שמעתי את זה,ידידה סיפרה לי,היא אמרה לי שאני חייב לנסות.אני חושב שאני הולך לנסות את זה על השרמוטה הקטנה שלי.

אם זה היה עם לירון,זה היה מתחיל בשליטה מנטלית.
תמיד הייתי סמכותי,הייתי שקט.הקול שלי היה עובר לידה,לא עושה לה צלצולים באוזן.
הייתי עומד,היא הייתה ישובה,על הברכיים,במעמד הכי נמוך,מסתכלת עליי מלמטה.
הייתי מצווה עלייה למצוץ,ללקק,להתענג עליו עד קצה גבול היכולת שלה.
האווירה תמיד הייתה אפלולית,בין 3 ל 4 נרות דולקים בכל החדר,היא רואה רק צללים.
היא רואה את הפטמות הזקורות של לירון,ואת הזין הגדול שלי,בצללים אפשר היה לראות איך היא מוצצת לי,באיזה הנאה.
אף פעם לא הייתי מצליף בה אם היא לא הייתה מבקשת,נדיר שהיא הייתה מבקשת.
היא יותר בחורה של פקה-פקה מאשר מכות.
היא מיוחדת,אני חושב שאני מתאהב.

"עוזי בוזי המגנוזי,מה קורה?"
זה הפתיע אותי,לא ציפיתי לשיחת טלפון,ועוד משרון.
"אה,הכל טוב.אני עושה קצת ביד,רוצה להצטרף?"
"אני יכולה שלא להתנגד?"
אהבתי את זה ככה,היא תמיד הייתה בחורה לעניין,היתי אומר לה שאני עושה ביד והיא ישר הייתה קופצת,גם אם זה סתם לדבר,לא בהכרח למצוץ.

היא נכנסת לחדר,שואלת לשלום הזונה הקטנה (אחותי,אלא מי?)
היא לבשה חולצת טריקו כחולה צמודה,שמבליטה לה את מה שיש לה,עם מכנס ג'ינס בהיר משופשף,ונעלי אצבע-עקב,היא ניסה להראות כאילו היא לא התאמצה,אבל זה לא ממש הצליח לה.
ראיתי את השיער המסודר וטיפת האיפור על הריסים.
"אז מה קורה?שוב בכאסח עם רונית?"
"כן,למה יש בעיות?"
"לא"
"יופי"
השיחות שלנו אף פעם לא היו מעניינות במיוחד,הסקס היה.היה.
היא שולחת את היד שלה לכיוון הרוכסן של המכנסיים שלי.היא מנסה לפתוח אותו.
היא מסתכלת לי בעיניים,עם העיניים הכחולות שלה,אי אפשר לעמוד בפניהם.
היא מורידה לי את המכנסיים ומתקרבת אל הדבר הגדול שעומד לי בין הרגליים,היא מתקרבת עם השפתיים החושניות שלה.
מישהו שלא מכיר אותה,היה חושב שהן מלאות בוטוקס,הן עסיסיות,וחושניות.
היא מתחילה למצוץ לי,מעבירה את הלשון על הכיפה,החלק שהכי רגיש אצלי.
פתאום היא עוצרת,אני שואל אותה מה קרה.היא לא עונה ומסמנת לי להסתכל אחורה.

פתאום אני רואה . . .