שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

להיות,או לא להיות.זו השאלה?

תן חיוך,הכל לטובה
לפני 16 שנים. 3 בדצמבר 2007 בשעה 7:14

הכל בגלל איכילוב,יותר נכון הכל בגלל הסרטן הזה,והארוע מוחי חסר התוכן הזה,שהיה חייב לתקוף.
עליתי על קו 66 מרמת גן לאיכילוב,כמובן שלפני זה שאלתי כל נהג אפשרי אם הוא מגיע לאיכילוב,אחרי מסע דיבורים עם נהג אוטובוס שבקושי רואה את הדרך,הוא אמר לי לעלות ולשתוק.

"תקשיבי לי רגע! תרדי בככר,תפני ימינה ותמשיכי ישר עד הסוף"
"אוקיי בוס,אין בעיות"
הוא שלח חיוך ואמר שהוא ייקרא לי כשצריך לרדת.מהאוטובוס.
פניתי ימינה,לא לפני שהצתתי סיגריה זאת בערך הסיגריה הרביעית שלי מאז יציאת שבת,והשעה היא רק 18:00.
הגעתי לבית החולים,נכנסתי.מתברר שבכניסה צריך לעבור דרך ביתן קטן,אז נאלצתי לסיים את הסיגריה בחוץ.איתי נכנס בחור.
גבוה כמו עמוד חשמל,הוא לבש חולצה כחולה שהכיתוב עלייה אמר "לרחוב" עם פנייה ימינה.
אם חשבתיש אני בחורה גבוהה,אז כנראה שטעיתי,כי הסתכלתי עליו מלמטה.
ניגשנו שנינו למודיעין,אני שאלתי איפה נמצא הבחור עם הסרטן

"קומה 3 אגף ו' חדר מספר 8"
"אחלה,תודה"
"אין בעד מה,תגידי מה זה הריח הזה?"
"איזה?"
"מה זה,הזלפת על עצמך דלי של וניל?"
"לא,לא זה בושם"
"מאיפה?"
"סבון של פעם,רוצה? נשאר לי ממש קצת"
"לא..לא בא לי שבחורים יאוננו לי על הרגל"

קומה 3,אגף ו',איפה לעזעזאל המעליות?
תמיד שנאתי בתי חולים,הריח הזה,ההרגשה של הרוגע הזה שהאחיות מנסות לשדר,למרות שיש לחץ מטורף.
הגעתי למעליות,נכנסתי לבחור עם הסרטן.למרות כל מה שהוא עשה לי בעבר,לא יכולתי לשמור טינה.
מסכן,עם תחבושת על הראש,ואמא שלי שיושבת בצד ומחבקת.
זה ישמע מצחיק להגיד את זה,אבל ברגע שנכנסתי לחדר לחץ הדם שלו עלה והאחות ביקשה ממני לצאת.

"טוב אמא,ייאלה אני עפתי"
"טוב,ביי"
"ככה את מסלקת?"
"מה את רוצה שאני אעשה? את מרגיזה אותו,אפילו כשהוא צמח"
"טוב,טוב,תמסרי לו ד"ש ונשיקה בשמי"
"ייאלה,סעי בזהירות"

הגעתי שוב למודיעין,להגיד תודה ולהתנייד לכיוון הבית,פתאום ראיתי את עמוד החשמל הזה שוב,הוא מסתכל עליי,אני מסתכלת עליו,הוא מחייך,אני מחייכת.

"איזה זמנים יש לנו,יצאנו ונכנסו בידיוק באותו הזמן"
"כן..כן"
"הכל בסדר?"
"כן..כן"
"צריכה טרמפ?"
ברגע ששמעתי טרמפ,התיישרו לי האוזניים,אם זה אומר שאני לא צריכה לנסוע באוטובוס,במיוחד כשאני לא יודעת איפה תחנת החזרה,אני מוכנה לעשות הכל,כמעט הכל.
"לאן אתה מגיע?"
"יצחק שדה,המסגר"
"אה..לא,אבל תודה בכל זאת"
"את יודעת מה? לאן את צריכה להגיע,אני לוקח אותך ספיישל"
"יש לי תנאי.אפשר לעשן באוטו?"
"אם את מזמינה אותי לסיגריה"










בן כנף​(שולט) - מה קרה, נגמר לך הדיו לפני הסוף ?!
כנראה שזה סוף שרק מעשנים יכולים להבין אותו.

כל האמצע חביב ומרתק לדעת שיש עוד אנשים שנוסעים באוטובוס.
בתי חולים הם מקומות לא הכי נעימים בשורה התחתונה אבל יש להם איזה קסם שמזמין סיפורים.

שנהייה בריאים
ושנזכה להדליק הרבה נרות ונפיץ הרבה אור

לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י