להיות,או לא להיות.זו השאלה?

טוב,אז עוד שבוע,אפילו פחות,הצפון יהיה רק בגדר צימרים בלבד.
אני חושבת,וממליצה לכולם,לא להגיע לצפון בחורף,אתם תחזרו לבית עם ידיים בגודל חבית ותתגרדו כאילו אתם מצורעים,וכל זה
בגלל מה?בגלל כוויות הקור שיהיו לכם בידיים.


לא מזמן פגשתי אותו,ליד השעון.
כזה חתיך,מסוקס עם הקסדה והאופנוע השחור הזה.
שאלתי אותו אם הוא צבע אותו,הוא ענה לי שלא,ואם כבר צביעה,אז אני אצבע אותו. . . .
נסענו אליו,נסיעה חלומית.
אלו שרכבו על אופנוע יודעים איך המרגש,כאילו נמצאים בחלום.
70...100...130..170... לאט לאט המחוג מתרוצץ לו על השעון,והלב שלי מתרוצץ בכל הגוף.
תענוג,פשוט תענוג.

לרגע שכחתי שאני כועסת עליו בכלל.
הוא הבטיח,שהוא יודיע על זה,בפהרסיה,שלא יתבייש.
אבל בסדר,אי אפשר לכעוס עליו.
הכל בגלל החיוך הזה,הממכר.



לילה טוב.