העולם שלי

תם ונשלם, המלחמה הוכתרה בניצחון.
הטובים ניצחו.

ואל תנסה ליצור שויון, כי אכחיד אותך לחלוטין.

מגיעים למסיבה , חוגגים ולבושים חגיגית. עליזים שמחים מלאי חיים.
פוגשים את כל המי והמי . מגיעים עם שמחה מטורפת ורצון להנות עד בלי די. ולאט לאט ..השמחה יורדת. מתנפצת לקאנטים.
וכשנגמר היום , או יותר נכון הלילה.
מתעוררים למציאות האמיתית של החיים.
ושם לא ...הכי נעים.

מי שפוגע בי , יינזק.
יותר מכך - מי שחשב או ניסה לחשוב על פגיעה , יינזק.
וכשאני פוגעת אז פוגעת בול בנקודות הכואבות. במקומות הרגישים ביותר.
רצית מלחמה - קיבלת.

החיים בשלולית עכורים ודלוחים. זו מעין בבואה מוקטנת של החיים בחוץ. בהבדל משמעותי שפה ניתן לזייף. כי, מי יודע?, פה אפשר לכתוב הכל. אפשר להתיז שרבוטים מפה ועד הודעה חדשה. חלק נכון והרבה לא נכון. אפשר להקיא הרהורי ומשאות נפש. ניתן להתעלם מהאמת הוודאית. לכתוב חצאי אמיתיות. ולהתפס במה שאולי יכול להיות.
אבל , כמו בחיים עצמם, מגיע רגע האמת. הרגע שבו צריך להסתכל לאמת בעיניים.
ואז, הבועה מתנפצת בשלל הבזקי דינור מרצדים.
ואז...גם הנפילה כואבת. כי נחמד להקיא לצג , אבל לבלוע קשה. כי זה עומד בגרון .

ומה לעשות, הנפילה מגיעה, במוקדם או במאוחר היא מגיעה.
והיא תגיע ...

הפוסט נכתב לטמבל מצוי שמשוכנע שכרגע נמצא על גג העולם. תפס את אלוהים בשחלות או בריריות הרחם. וברגע ההקצה ימצא עצמו סרוח ומצונף בדיוק בפינה הדלוחה ממנה יצא .

קיבלתי הודעה מענינת, הנושא הוא בול לטעמי ,
ואכן צודק, כמה רמות מעל לנורמה הרגילה.
עונה פה , כי אין לי סבלנות לעורך הודעות האיטי.

אמרה כל כך נכונה, אין לי מושג מי כתב אותה , כנראה מישהו מחזלינו , הם הרי הצטיינו בכתיבת מכתמי שפר , כל כך נכונה ומתאימה במיוחד לעונה הנוכחית, לפני פסח. כל אחד מרגיש איזשהו צורך להתחדש , להתנקות, או בקיצור להשתנות.
יש כאלה שאוחזת בהם תזזית סדר וניקיון . וזה עשוי להתבטא במספר אופנים.
קיים סדר וניקיון חיצוני , בדברים החומריים הגשמיים. כמו למשל, לנקות את הארון. ואז מתחיל המיון.
להשאיר או להוציא .
אצל נשים למשל , זו שאלת ה100,
מתאים לי , עולה עלי , יצא מהאופנה , אלבש שוב ,
אחרי התחבטות שכזו . בדרך כלל..80% חוזר למקום.
לא עולה עלי - נשאיר - זה יהווה אתגר .
לא באופנה - שטויות - המודה הרי חוזרת .
אלבש שוב - נראה - רק עבור הספק הקטן שאולי אי פעם נוזמן שוב למסיבה מיוחדת, ואולי נזדקק שוב למכנס המחויט בצבע סגול מזעזע , נשאיר את המוטציה בארון.
אצל גברים יותר פשוט , מתאים או לא מתאים וחסל .
חוץ מסדר בארון , יש גם סדר במסמכים, ניקוי שולחן , מסמכים ישנים לפח, חשבונות משולמים, מכתבים והזמנות שעבר תוקפן - מושלכים לאחר כבוד לזבל.
במזווה שוב , נורא פשוט להכניס סדר ונקיון , פג תוקף , או לשומרי כשרות (יש עוד כאלו ?) .

הסדר הפנימי , מעט יותר מסובך,
מתבטא בשינוי אורחות חיים.
מתקבלות החלטות ,
לא תמיד עומדים בהן, אבל נחמד לשגות ולחלום תקופה קצרה .

והסדר הנחמד ביותר ביותר, הוא:
להתחיל לחפש:
מועמד,
קורבן,
מאושר,
נתין,
וסל,
צמית,

(בחר את האופציה המתאימה ).

אז, לכולם , סדר וניקיון, חג חירות שמח .

נחמד לי לבקר פה . בין החגים.
הפעם האחרונה היתה בכיפור . וחוזרת בפסח. איזו סמליות . מיום של עצב , צום , ואולי אפילו יום שמוקדש להרהורים.
בום...טראח...נחיתה לחג של התחדשות, אביב , ובמובן מסוים של חירות.

ואם מדברים על חירות, מעניין איזו חירות.
חירות לבחור?
חירות להחליט?
חירות לחיות את החיים כמו שרוצים?

מושג אדיר זה חירות, ויותר אדיר ממנו הוא אפשרות הבחירה .

לפני ואחרי משימה מורכבת ומאומצת במיוחד. אני חייבת את השקט שלי .
פשוט להיות לבד , בלי אנשים, בלי קולות . לבד עם עצמי .
זה מעניק לי את הכוחות להתמודד עם המשימה .
בוחנת כל פרט , סוקרת את סדר הפעולות.
מוודאה שלא שכחתי שום פרט.

ובסוף, לאחר שהסתיים.
כמה שעות שחולפות .

אני ממהרת לפינה שלי .
לנשום לרווחה.

להחליף כח .

לקחת נשימה ארוכה.

ואז...יכולה לצאת החוצה , ולהתרועע עם היתר .

הללויה, נגמר יום כיפור.
אפשר להמשיך לחטוא .

עד שנה הבאה .
365 יום ...

האם חשבתם פעם שחלק מאלה שמבקשים סליחה ומחילה , הם למעשה מחפשים הקלה על המצפון.
אז , לא הולכת להקל לאף אחד על המצפון.
מותר האדם על החיה. שהוא חושב ומחליט מה הוא עושה.

אדם שפגע , אף אחד לא אילץ אותו לפגוע , הרי עשה זאת בדם קר ובמחשבה צלולה.

וואם עשה זאת.

אזי, בלשון עדינה....תאכל אותה.

אני בטח שלא אקל על יסורי המצפון של אף אחד.

העונש הגדול ביותר הוא להסתובב עם יסורי מצפון .

וכל מי שפגע , שיסתובב , יתהלך, ישן , יאכל , יחרבן , ויזיין עם מצפון קודח ומיוסר .

וזהו, עד פה .

ועכשיו באמת ...למי שצם שיהיה צום קל, ולמי שלא שיראה הרבה סרטים גם בשבילי .