לפני 13 שנים. 16 באפריל 2011 בשעה 4:35
החיים בשלולית עכורים ודלוחים. זו מעין בבואה מוקטנת של החיים בחוץ. בהבדל משמעותי שפה ניתן לזייף. כי, מי יודע?, פה אפשר לכתוב הכל. אפשר להתיז שרבוטים מפה ועד הודעה חדשה. חלק נכון והרבה לא נכון. אפשר להקיא הרהורי ומשאות נפש. ניתן להתעלם מהאמת הוודאית. לכתוב חצאי אמיתיות. ולהתפס במה שאולי יכול להיות.
אבל , כמו בחיים עצמם, מגיע רגע האמת. הרגע שבו צריך להסתכל לאמת בעיניים.
ואז, הבועה מתנפצת בשלל הבזקי דינור מרצדים.
ואז...גם הנפילה כואבת. כי נחמד להקיא לצג , אבל לבלוע קשה. כי זה עומד בגרון .
ומה לעשות, הנפילה מגיעה, במוקדם או במאוחר היא מגיעה.
והיא תגיע ...
הפוסט נכתב לטמבל מצוי שמשוכנע שכרגע נמצא על גג העולם. תפס את אלוהים בשחלות או בריריות הרחם. וברגע ההקצה ימצא עצמו סרוח ומצונף בדיוק בפינה הדלוחה ממנה יצא .
