העולם שלי

אמרה ידועה היא : "הצבא צועד על קיבתו" והמשלים למשפט זה הוא: עם ישראל מהלך על כרסו.
בואו, נודה על האמת . כאשר מוזמנים לאירוע, חגיגה מסיבה או סתם לידידים , נו באמת מה אנחנו זוכרים...:))),
את הנושאים עליהם שוחחנו בכובד ראש, פוליטיקה כדורגל וכו'.
מה פתאום,
דבר ראשון זוכרים את : האוכל!
דבר שני וזה מתייחס לנשים שבחבורה זה הלבוש.
מי לבשה ומה לבשה.
הגברים זוכרים היטב רק על מי היו מעט מאוד ס"מ של בד . כמובן שזוכרים, אך...משום מה מעדיפים להפנים , ולדון בכך בכובד ראש מעמיק , בקליקה הסגורה.כלומר בינם לבין עצמם . ותתפלאו עד כמה הם בקיאים ברזי הלבוש , 😄
חוזרת לענין האוכל. על האוכל יקום ויפול דבר, היה אוכל טוב, מיוחד, האירוע הצליח.
היה אוכל טוב ולא ממש מיוחד...מה שיזכר לדראון עולם ..זה:
"אה, נו כרגיל...למה כבר היה לצפות , כמו תמיד "
באירועים חשובים כגן חתונות , בריתות וכו'. מושקעת חשיבה רבה, כמובן....אוכל.
עזבו שמלה , סידור פרחים , הסעות, מוזמנים...כל אלה נקבעים אומנם לאחר חשיבה רבה , אך ברגע שהוחלט , זהו! אין יותר חזרה.
אך לעומת זאת , אוכל...תחליטו, תשנו...תוסיפו, תגרעו..ושוב תשנו..למגינת ליבם של בעלי האולם:)
על האוכל יפול ויקום דבר , עובדה, איך ג' יפית אומרת...נקודה! 😄
ההיסטריה מגיעה לשיאה בחגים.
ופה מתחילה ההתחשבנות. בשנה שעברה הגשנו, או אכלנו, או הבאנו..(בחרו את המתאים)
וההיסטריה מגיעה לשיאים בלתי יאומנו .
לפי מיטב המסורת היהודית,כשמתארחים בבתים , כל אחת מגיעה ועימה סיר מהביל , מגשים עמוסים.
מגישים לבעלת הבית, כמובן עם הערה קטנה , לא משהו מיוחד, סתם כזה שיהיה .
ואז...אז כמובן מתחיל סיור העיניים והבילוש .
העיניים עוקבות .
היכן הונח הסיר, מגש , צלחת וכו'...האם במקום מרכזי, האם ניתן לראות..
וכמובן...האם אכלו ? טעמו? והגרוע מכל...לא טעמו, נשאר?
שאלו , מי הכין?
מי טרח?
כמובן שאם לא מתקבלות תגובות אוהדות...אז: נו, באמת...למה כבר ניתן לצפות , תביא להם שניצלים וציפס, לא מבינים כלום באוכל:))
ואם אכלו ושבעו, תקטר הפולניה המצוייה , מזל שהבאתי משהו, אחרת לא היה מה לאכול 😄

חגים, חגים...מכה שלא כתובה בתורה.

(טוב , חייבת לסיים. צריכה לתכנן מתכון לערב החג, מוזמנים לשולה 😄 ).


[כמובן נכתב בהומור , וכל ההשגות וההשלכות ניתן לייחס לבטן העמוסה עד להתפקע של הכותבת].


חג שמח, ושנה טובה.