העולם שלי

האוייב הגדול ביותר של מערכת יחסים בדסמ"ית היא השיעמום.
מהות הסשן היא השאיפה לריגוש , לספייס , לריחוף המתוק .
מטבע הדברים שבמשך הזמן מתקהה החידוש.
והריגוש הסוער הופך לשיגרה.
קשה מאוד במערכת שכזו לשמור על רמת ריגוש תמידית.
אם אין מערכת זוגיות מעולה , פתוחה , שקופה.
הסשנים נהפכים לשיגרה, לחדגוניות משעממת.
עד שדועכת מאליה.
זו גם הסיבה שבפוסט הראשון כתבתי , שחשוב שיהיה עם מי לדבר ?
ו...יותר מכך , שיהיה על מה לדבר ?
ברגע שהקשר מתבסס על סשנים גרידא.
עם כל הכיף שבדבר , לאחר שחווים את כל החידוש, השינוי.
מנסים עוד סיטואציות,
מוספים פרטנרים.
באיזשהו רגע...מגיעים לדבר הנורא מכל...שכבר יודעים ...מה השלב הבא .
מה המשפט הבא , מה עתיד לבוא .
ומפה הגרף מתחיל לרדת .
וכל האקסטאזה המטורפת בהתחלה ...דועכת...ודועכת...עד שיוצא האוויר מהבלון.

אולי זו גם הסיבה לכך , שרוב מערכות היחסים הבדסימי"ות לא מחזיקות מעמד תקופה ממושכת.

על מנת שמערכת כזו תחזיק מעמד , חייב להיות עוד משהו מעבר ל"סשן".
נושאי שיחה משותפים,
התייעצויות , לבטים משותפים,
פתיחות , שקיפות מוחלטת.

אם אין את כל אלה...אז מתחיל, נמשך...ו נ ג מ ר !.

כמעט כמו שיגרה "מבורכת" של חיי זוג .
בהבדל ...ששם יש דבק , ילדים, כלכלה , חברים משותפים ועוד...

גם פה , רק אם אפשר לדבר אחרי הסשן, להתרפק זה על זה.

לדאוג ולהוקיר ,
ל א ה ו ב ..

אז יימשך , ויחזיק מעמד.