קודם חודרת אצבע, מגששת, נותנת לתחת להתרגל - הגוף עובר למצב אחר. משהו פה נוכח, משהו פה חודר עמוק, ופאק זה מרגיש טוב. אחרי זה נוספת עוד אצבע - עכשיו זה כבר ממש נוכח, זה מורגש וזה טוב, אתה צריך את זה, אתה רוצה עוד. שלא ייפסק. ואז הסטרפאון, בפעם הראשונה זה קשה, היא מלמדת אותך איך להכיל אותו, איך לקבל אותה בתוכך. זה כואב קצת, זה חדש, זה לא רגיל. אבל זה גם טוב. פתאום היא עמוק בפנים ואתה ברקיע השביעי. לא מבין איך זה פעם ראשונה שאתה מרגיש ככה, ומתמכר.
אחרי עוד כמה פעמים, פתאום זה לא נגמר ב2 אצבעות, ויש עוד אצבעות ואולי יד שלמה... ואתה מבין שנפתחו סכרים חדשים של עונג. הראייה שלך מתרחבת ופתאום אתה רואה את העולם אחרת.
ואז מגיע השלב, שאתה רוכב עליה פעם ראשונה, אתה רק צריך להרגיש אותה בתוכך. ואתה לוקח צד אקטיבי יותר כי אתה צריך את זה. ופעם הבאה, לא רק שאתה רוכב, אתה בודק כל מיני תנוחות ואתה מבין שלעולם לא תהיה שוב אותו אדם שלפני האצבע הראשונה.
------
מה שמדהים הוא שפגינג, זה אנלוגיה טובה מאוד למערכת יחסים של שליטה. היא חודרת לאט לאט, מנכיחה את עצמה. משימה יומית ראשונה, עוד משימה יומית, הודעת בוקר טוב. כל זה בזמן שנפגשים פה ושם, יש סשן שמביא אותך לקצה חדש (וכמובן בלי לגמור 😄 ). ויום אחד אתה מתעורר, ופתאום חייך סובבים אותה ואתה לא יכולים להבין איך חיית עד כה בלי זה? ומפה הדרך לרכיבה עצמאית ובדיקת תנוחות חדשות היא בלתי נמנעת.
-----
תודה מלכתי