|
|
|
לשכב על הרצפה הקרה ערום,
הטעם והריח שלה עדיין על שפתיי.
עקבי מגפיה נעוצות לי בצלעות,
המגפיים שרק לפני שעה עזרתי לה למדוד בחנות.
מביט בה יושבת על הכורסא מעליי,
חיוך גדול מרוח על פניה.
היא נראית מסופקת, שמחה ומאושרת,
תשושה מרוב גמירות.
מה עוד אפשר לבקש בחיים?!
התחושה כשמשתעלים ומשתעלים עד שהשיעול עם הליחה יוצר ומשחרר
התחושה כשיוצאים מהבריכה ומרגישים מים באוזן ומצליחים לשחרר
התחושה כשעיטוש יוצא אחרי זמן מרגישים שהוא מתבשל ולא יוצא
התחושה של פיפי אחרי זמן התאפקות ארוך
התחושה במטוס כשמצליחים לשחרר לחץ באזניים
התחושה של שלוק מים קרים כשממש צמאים
התחושה שאצבע חודרת אליי
אם יש משהו שהוא סוג של תבנית לאורך השנים, משהו שחוזר על עצמו עם נשים שמכירות אותי באופן אינטימי כזה או אחר. הרוב המוחלט שלהן (תכלס, למעט 1) מגיעות למצב שהן מאד נהנות לעשות לי טיזינג. וגם כשהן מדברות על זה איתי, הן אומרות שהן נהנות מזה איתי יותר מאשר עם אחרים, בדר״כ יותר מכולם. משהו בדרך בה אני מגיב לטיזינג, דרך ההתבטאות שלי, המבט שלי, השליטה העצמית הגבוהה מאד שנדרשת ממני. אני לא יודע לשים על זה את האצבע באמת, רק רואה שזה משהו שחוזר על עצמו. ולכל אחת מהן היו דרכים שונות בתכלית להשיג את המטרה, יחד עם זאת, כולן נהנו מזה מאד. כולן אהבו לגלות את הכפתורים שלי, ואז פשוט ללחוץ עליהם ולראות מה יקרה. לפעמים בצורה מתוכננת וממוקדת ולפעמים כמו חתול שעולה על מקלדת.
מה שמעניין מהצד שלי, שיש כמה סוגים של טיזינג, גירוי. אני אנסה לפשט ולמנות 3, ש 2 מהן על פניו מאד דומים אבל עם תוצאה שונה.
הערה: אפשר להגיע למצב דומה של 3 בצורה פיזית, אבל ההשפעה (לפחות אצלי) יותר נושקת להשפעה הפיזית מאשר כשזה מושג בצורה עדינה, בלחיצה על הכפתורים המנטליים הנכונים ולא הפיזיולוגים.
וכשאני חושב על המצב השלישי, על ההרגשה בה אני נמצא, המצב הנפשי, הסטייט אוף מיינד - זה מבחינתי בדסמ. זאת התחושה שאני שואף להיות בה כמה שיותר.
תמיד טענתי שבבדסמ אפשר להגיע לרמות אינטימיות הרבה יותר גבוהות מאשר בעולם ונילי. ויש כל כך הרבה דוגמאות לזה, דוגמא שהשתמשתי בה די הרבה בעבר היתה גולדן. להרבה אנשים, קשה בכלל לשות פיפי בקרבת אדם אחר, אם רואים עוד אדם, אם יודעים שאדם אחר ישמע, וכו׳. אז היכולת לעשות גולדן מראה על קרבה וחשיפה מאד גבוהה.
אני יודע שזאת לא הדוגמה הכי קונבנציונלית, ובטח יש לכם דוגמאות אחרות (מוזמנים לשתף בתגובות), אבל מה שהתחדד לי עוד יותר, שיש פעולות בסיסיות ועל פניו רגילות/וניליות, כשנעשים בקונטקסט בדסמי מדד האינטימיות עולה אקספוננציאלית. כשהייתי מחבק את המלכה, ברוב המקרים הייתי על הברכיים והיא הייתי עוטפת אותי בחיבוק, אני מצידי הייתי מחזיק בה חזק בעודי מרגיש עטוף, שלה ומוגן. זה תמיד הרגיש לי כל כך נכון ואינטימי מכל כך הרבה סיבות, שאני לא חושב שלקהל בכלוב אני באמת צריך להסביר. וכשהיינו מתחבקים הפוך, שאני עוטף אותה זה בדרך כלל הרגיש פשוט לא מתאים ומוזר.
אבל ברגעים המיוחדים האלה, בקונטקסט מסוים כשזה כן התאים, כשהיא התחפרה לי בחזה לחיבוק, כשהיא החזיקה אותי חזק בזמן שאני עטפתי אותה זה הפיקים של האינטימיות. מה שעל פניו בכל קשר ונילי שהיה לי היתה הדרך הנורמלית והרגילה להתחבק (במיוחד לאור היותי גבוה). אבל איתה זה הביטוי הכי חזק של אינטימיות, קרבה והכימיה המטורפת בינינו.
דבר העורך: אחרי שקראתי את הפוסט חשבתי לעצמי לבדוק את ההגדרה של אינטימיות, וזה כמעט כאילו כתב אותה אדם בדסמי, כי כשאני קורא את ההגדרה זה משתמע בבירור שבדסמ הרבה יותר אינטימי. החשיפה העצמית של נשלט היא כאין שיעור לעומת רוב החשיפות במערכת זוגית:
אינטימיות (מהמילה הלטינית intimus שפירושה innermost inmost – בעברית: הכי פנימי) היא קרבה רגשית עמוקה בין בני אדם הנוצרת הן על ידי מגע פיזי והן על ידי דיאלוג מילולי. והיא כרוכה באמון ובנכונות לחשוף את עצמי בפני אדם אחר.
מהרגע הראשון היה ניצוץ, שזה מרשים מאד בהתחשב בזה שהרגע הראשון היה בצ׳אט פה (בלי לזלזל כלובי בחווית ניינטיז), היא פנתה אליי, לא חיפשתי ופעם ראשונה שעברתי לטלגרם מהכלוב. וככל שהתכתבנו יותר, רציתי יותר. אם יש אהבה ממבט ראשון זה זה. וגיליתי שקיימת בעולם מישהי שהיא מושלמת בשבילי. ואני יודע שאפשר מאוד להוזיל את המילה מושלמת. וקשה לאנשים (וגם לה) להאמין כשאני אומר את זה, תכלס זה קצת המוטיבציה לפוסט הזה.
אז תתארו לכם מישהי שהשיחה איתה תמיד קולחת, היא מעניינת ומאתגרת ויש לה הרבה ידע כללי, שהיא כמוך אוהבת לצחוק ולהנות מהחיים כמה שיותר, והיא מצחיקה אותך כמו שאתה מצחיק אותה. מישהי שגילתה שאת החיים אפשר לחיות אחרת, לחיות טוב יותר נכון יותר, שמנהלת עם בעלה את הזוגיות הכי טובה שראיתי בחיי, המדריך לפוליאמוריה, המדריך לזוגיות, וזה כבר לא קשור אבל המדריך לסקס למתקדמים.
אני לא יודע אם זה רק כי אני נשלט בנשמה, או שיש לזה עוד צדדים. אבל תמיד תמיד אני שואף שהבת זוג שלי תגמור וכמה שיותר. וכשהיא לא גומרת, אני מרגיש שאכזבתי. ולכן אני מכוון מטרה ומתאמץ לזה. אז תתארו לכם דייט ראשון עם מישהי, אוכלים בשר מעושן היא לוקחת ביס וגומרת מולך, מהאוכל. אם הפוליאמוריה היתה גלולה שקשה לעכל, זה פוצץ לי כמה תאים במוח. באותו דייט ראשון, כבר לא במסעדה, אני מוצא את עצמי עם הבהונות המושלמים שלה בפה שלי והיא שוב גומרת. היא גומרת מהפטיש שלי (אם הניק לא הסגיר איכשהו).
הקשר מתפתח והיא ממשיכה ללמד אותי על עצמי כל כך הרבה דברים, פגינג, השפלות, כאב, ניוש. והיא גומרת בצרורות. וכל מה שאני רוצה זה לשים אותה במרכז, להעריץ אותה ולהיות לה מועיל. וזה בדיוק מה שהיא רוצה. וזה עובד מושלם. היא אוהבת אותי בשביל מי שאני, מכירה אותי טוב יותר מכל אדם לפניה, ואני אוהב אותה.
ושימו לב שלא תיארתי לרגע, את המראה שלה, ומי שפגש ומי שראה היא אישה מהממת בכל דבר, מכף רגל (אני יכול לתאר בפירוט) ועד ראש. יפהפיה, נעימה, סקסית, כל חלק וחלק מושלם. ומרובם היא גם יכולה לגמור (חלום!).
אני יכול למלא עוד 100 פסקאות על כמה היא מושלמת בשבילי.
וזה נגמר. ועם כל הכאב והצער, אני בוחר להסתכל על כמה טוב היה. והיה מושלם, ולא אני לא מוזיל את המילה.
כל הוכחה טובה, צריכה כמה ציטוטים טובים.
נתחיל באליעד:
ואת יחפה, אדמה רועדת
איך אחרי כל השנים, הרגשתי שייך
באת מהמדבר, כמו סופה נודדת
כשחיפשתי את עצמי, מצאתי אותך
שמעתי את השיר הזה באמצע הקשר שלנו, והוא פגע בול כל כך... (השרון זה לא ממש מדבר, אבל תתעלמו מהחלק הזה)
כמו ששלמה ארצי אמר ״נבראתי לך״, וכמו שעברי אמר ״זכיתי לאהוב״
כמו שכריס אייזאק אומר: Life will go on
וכמו ששייניד אוקונר אומרת:
Nothing Compares to You
רוב האנשים שדיברתי איתם יסכימו איתי שהעונה הראשונה של Prison Break (נמלטים זה תרגום כל כך גרוע) היתה יצירת אומנות, בטח בהתחשב בטלווזיה והסדרות שהיו עד אז. אבל העונות שבאו אח״כ היו מיץ של הזבל. וכשהסדרה הסתיימה זה היה המתת חסד מאוחרת מדי.
Breaking Bad (עוד סדרה עם תרגום גרוע) למשל, היתה הפוך... כל עונה רק השתפרה והשתפרה העונה החמישית היתה מאסטרפיס. ובשיא שלה, הם סיימו. ככה צריך לסיים, ולקבל standing ovation. ובצדק.
אני ממש לא שמח שהסתיים לי הפרק עם המלכה סקארי, ששינתה לי את החיים לטובה בכל כך הרבה מובנים. ולא אתן לזה Standing ovation.
אבל לגמרי הרגיש שאנחנו בסוג של שיא, היה פה מסטרפיס לגמרי.
יש דברים שבשליטתי (כנשלט לא הרבה 😄 ), ויש דברים שלא.
אני בוחר לקחת את הטוב, להסתכל על איזה בר מזל הייתי לתקופה הרבה יותר ארוכה מאשר מישהו חשב, כמה למדתי על עצמי, כמה היא למדתי עליה. כמה היא גמרה, כמה אני הייתי שימושי, מועיל. והכי חשוב, איזה אהבה וחברות זכיתי בהם.
כנראה שבפעם האחרונה, אגיד תודה מלכתי.
לפני קצת יותר משנה, כתבתי פוסט שתיאר איך הרגשתי. אבל הרגיש לי לא נכון לפרסם אותו. הרגיש לי אגואיסטי לפרסם פוסט על התחושות שלי כשכל עולמנו התהפך עלינו. הנה הוא:
מבלי באמת לדעת שנים חייתי בחושך, בעלטה. מדי פעם היו הבזקים, עלומות של אור אבל רוב הזמן לא ראיתי בכלל את הדברים מסביבי. לפני חודשיים, פה בצ׳אט מישהי שלא הכרתי הושיטה לי יד, אני לא ציפיתי כשאאחוז ביד הזאת יפקחו עיניי, אני לא ציפיתי לכל האור והטוב שהציף לי את העיניים. תחילה הסתנוורתי, ממנה ומהאפשרויות שפתאום ראיתי ששם מולי. זה הרבה להכיל ולקח לי קצת זמן לעשות צעד קדימה בכוחות עצמי, אבל אחרי הצעד הראשון לא היה ניתן לעצור.
הרגשתי כמו שלא הרגשתי בחיים, החלק שהיה ריק ושומם כל כך הרבה זמן פתאום התמלא. מצאתי את עצמי שייך, מצאתי משמעות, מצאתי את האור. ובעודי מתהלך על העננים, מחייך חיוך טיפשי מאוזן לאוזן ונותן לאור למלא ולהציף אותי... נשמעה אזעקה ב 6:30 בבוקר ביום שבת. והכל קפא.
אני לא חוזר לעלטה ההיא, כי כבר האור עוד פה, אבל הוא רחוק יותר, פחות נגיש. ועלטה אחרת אופפת את כולנו, עלטה כבדה יותר, קשה יותר... אבל אני לא אחזור לאיפה שהייתי. אני יודע שאמצא את עצמי בלי עלטות ושוב במקומי, אני פשוט לא יודע כמה זמן זה ייקח ומה המחיר שכולונו נשלם בדרך.
ועכשיו חזרתי לעלטה, לא זכרתי כמה חשוך וקר פה..
יום 1 (כמעט 24 שעות הכרות)
המלכה: מה הגבולות שלך? אנחנו קופצים קדימה בלי לדבר על הבייסיק
אני: דם, ניוש וצואה
המלכה: ניוש לא כזה מענין, צואה זה מגעיל...
יום 423
המלכה: איפור זה גבול?
יום 424
על הברכיים מולה עם תחתונים סגולות, שמלה ורודה, סומק וליפגלוס.
היא עם חיוך ענק, מאד מעוניינת, מאד נהנת. אני בחוסר נוחות אבל נהנה מההנאה שלה.
המלכה: תסתכלי במראה, תראי איזה יפה את.
מה קרה באמצע?
זה לא קרה פתאום, הכל היה הדרגתי. היא גילתה לי כמה מדהים זה אנאלי, שגרר כינויים והטיות של המילה זונה. דיבור בלשון נקבה, תחתונים במתנה, משימה לקנות לעצמי תחתונים. והתגלגלנו לימים ה 423 ו 424 שזה מזמן לא גבול. ואני מוכיח לה ויותר מזה לעצמי, שבשבילה באמת שאעשה הכל.
תודה מלכתי
יש רגעים שממבט על המלכה שלי אני יודע פלוס מינוס מה עובר לה בראש.
למשל אני שוכב על המיטה, היא בדיוק סיימה להתעלל בי בדרך אחת, היא מסתכלת עליי למטה ומחייכת, מבט כזה של אתה צעצוע ואני אעשה לך מה שבא לי ואתה תתמסר. אתה שלי. או כשאני כורע על הברכים מולה, והפטמה/ות שלי תופסות את תשומת ליבה קל לזהות את החיוך המתרגש שלפני.
אבל אני הכי נהנה להיות מופתע מהמחשבות שלה, במיוחד במיוחד כשאני לא מצפה שהיא תחשוב על משהו בכלל.
אז כשאני יורד לה והיא אחרי לפחות כמה וכמה אורגזמות, ושנינו יודעים שיש עוד כמה בדרך, שהיא פתאום עוצרת ומחליטה שמשהו חסר. קמה ולוקחת פלאג, מכוונת אותי על הברכיים ורק כשהוא בפנים חוזרת לשכב ולתת לי להמשיך, כשהיא אומרת שככה יותר מתאים. ומשהו היה חסר. ואני מנסה להבין איך בין כל האורגזמות בכלל עבר לה משהו במוח, ואיך זה?! איך משהו שקשור לעונג שלי נקרא לזה ולא לשלה.
וזה הרגעים שמדהימים אותי באמת.
הלשון שלי מלקקת לאורך הקשת הרכה והנעימה של רגלה,
היא מגיעה לנקודה קרוב לעקב ואני שומע אותה נאנקת מעונג,
אני מתמקד באזור הזה, מלקק ומוצץ ושומע אותה מתענגת.
האורגזמה שלה קרבה, אני מחליק את הלשון שוב במורד הקשת ובחזרה,
הקולות שלה מכוונים לי את הלשון, מכוונים לי את המהירות.
אני עוצר בעקב שלה ומוצץ ושומע אותה גומרת.
לא הרבה זמן אחרי, הפה של זוכה לטעום את נקטר החיים :)
אני מוצץ את הדגדגן שלה בעדינות, ושומע איך זה מעורר את גופה.
קצב הגניחות שלה עולה, ואני מגביר את העוצמה של המציצות.
הפה שלי מתמלא בנוזל המתוק שלה ואני בולע בשקיקה וממשיך.
שומע אותה יותר ויותר חזק, מרפה לשנייה וחוזר למצוץ,
והיא גומרת לי על הפנים. אני מודה לה בלב על הזכות.
וחוזר למצוץ בעדינות מהתחלה, להקשיב לה ולכוון לאורגזמה הבאה וזאת שאחריה.
זה מדהים כמה חוש השמיעה הוא חשוב לנשלט...
