Where wishes come true

בהמשך לפוסט הקודם, שאני לומד לקחת, אני לומד איך זה לעמוד בצד השני של השוט. אני מוצא את עצמי, לומד הרבה על עצמי. ובאופן מפתיע לא רק איך לקחת אלא גם איך אני נותן, ומה הצרכים שלי כשאני נותן. לעומת הצרכים שלה כשהיא נותנת. 

אני לא מתיימר להיות הראשון שמשווה בין פמדום למיילדום, על כל ההבדלים. אבל זה פעם ראשונה, שאני רואה את ההבדלים עליי. ואני כבר רואה שהצרכים שלי ושלה שונים, להגיד שהבנתי אותה בשנייה - לא. אבל זה מחדד לי הרבה דברים. אז בינתיים קצת על עצמי:

כשאני נותן את עצמי, אחד הצרכים הבולטים שלי, זה להבין מה אני רוצה ולא לתת לי את זה ישר. למנוע ממני, לעשות טיזינג, למתוח ולהביא אותי לצמא גדול. וככל שהצמא גדול יותר, ככה תחושת הרוויה בסוף היא גדולה יותר. הצמא הזה הוא חלק בלתי נפרד מהאנרגיה שלי. והיא לוקחת את הצמא הזה ומחליטה מתי היא נותנת לי טיפה, מתי כוס, ומתי צונאמי. ומתי בכלל כלום… 

קשר חדש תמיד מגיע עם אנרגיות, סקרנות, לגלות את אחת את השני. התרגשות, פרפרים הכל. אבל בפעם הראשונה בחיי, יש פה גם סוג קשר חדש. היא לא שולטת, וגם לא נשלטת. היא מתחלפת. ואני, אני אותו יצור שמונע מהעונג שלה. שמחפש את החיוך שלה, הצחוק שלה, הסיפוק שלה. אני מחפש לענות על הצרכים שלה. כי כשהיא שמחה, כשהיא מחייכת, אני נמס. וזה ממכר.

לתת מעצמי, אני יודע. לתת לה לה להחליט מה לקחת ומה לתת - זה אזור הנוחות שלי. אני אתמסר ואת תחליטי. אבל אז מגיע הצורך שלה לתת, מגיע הצורך שלה שאני אקח. ואז הכל חדש פתאום. ריח של מכונית חדשה, ללמוד על עצמי איך אני מביא את עצמי למצב שאני לוקח בשבילה, אבל זה לא מספיק. בשבילי. כי היא כמוני, רוצה שאקח בשבילי ולא בשבילה. ופתאום אני בצד השני. פתאום אני זה שמוביל, אני זה שמרשה, אני אפילו זה שמכאיב.

והיא נותנת, והיא מחכה לעוד, והיא זאת שמתמסרת. העונג שלה מציף אותה וגם מציף אותי. ואני עדיין אותו יצור שמונע מהעונג שלי? או שבעצם אולי אני יצור קצת שונה?

אחרי שלא כתבתי הרבה זמן, מחשבה ופוסט שהתגבש לי מאז הפוסט של שיראז. 

בתחילת הדרך, או בגלל צעירות או חוסר בטחון עצמי או חוסר השלמה עצמי, (כנראה שילוב של כל הנל ) הייתי נבוך להיות ערום מול שולטת כשהיא לבושה. רק המילה תתפשט היתה מביכה אותי. להתפשט מול מישהי כשהיא צופה בך מתפשט. יש בזה משהו מחרמן אך גם מביך מאד. וכנראה שהיה ניכר במבטי, בפרצופי ובפעולתיי שאני נבוך. הייתי יורד לתחתונים, ואז מביט ומוודא שאני צריך להוריד גם אותם.  

היום, אני מחכה למילה הזאת. מחכה לכל דבר שידגיש את ההיררכיה. אני מתפשט בגאווה מולה. יודע שאני עושה את זה בשבילה. מרגיש נכון להיות ערום מולה. ההבדל מעמדות. היום אני אוריד תחתונים יחד עם המכנס. צייתנות, זנותיות וגאווה עצמית, גם בגופי אבל בעיקר בהיותי נשלט. 

ככל שאני חשוף יותר מולה, ככה אני מרגיש במקום הנכון. 

מתגעגע לזה.

אז הבוקר התעוררתי מוקדם ללא סיבה טובה. נכנסתי לצ׳אט. ופנה אליי שוב הבחור מפעם. ואני כעיתונאי חוקר רציתי לראות כמה רחוק זה יכול להגיע. 

למי שלא קרא או רוצה להזכר.

פרק 1

פרק 2

והנה הפרק של היום, ארוך מאד... אבל מי שמשקיע צוחק.

הוא: היי

אני: היי

הוא: בוקר טוב

אני: גם לך

הוא: התמסרת בעבר לגבר...

אני: לא

הוא: עדין לא.....

אני: אולי

הוא: קראתי חלק מהבלוגים שלך...

אני: מה אהבת?

הוא: הרגע בו סובבה לך את הפטמה.

מרשים.

שם שלו-נעים מאוד

אני: נעים מאד

הוא: מאיפה אתה?

אני: שרון

הוא: פינטזת להיות עם גבר?

אני: מה אתה חושב?

הוא: שברור.

תלוי בגחמה שלך.

אני: מה פנטזתי?

הוא: אל תגזים....זה מקומך...

תגיד אתה..

תלוי אם תתן לי אותך.

הוא: לקבל זין בפה יכול להיות חלום שלך.

להחדר....כשאתה קשור.

אני מאוד אוהב אשכים...

תגיש לי את שלך.

הוא: תהייה מסוגל?

אני: אני ממש סקרן אם הגישה הזאת עובדת לך לפעמים

אני: אתה קרוב?

הוא: אם אתה גבר רציני ומיושב.

איש סוד.

לא מעשן.

קשוב.

יש עם מה להתחיל...

הוא: גבעתיים

יש לך טלגרם?

ספר מה בא לך...

אני: למה אתה מעוניין בי?

הוא: תדע לענות לי?

אני: לענות לך על מה?

הוא: להתרשם מהגבריות שלך..ולהכניע את גופך!

מה בא לך...

אני: אתה קרוב כבר?

הוא: לא

הוא: תתקלף קצת.

הצלחתי להזקיר לך?

אני לא מחפש סטוץ.

אני: מה אתה מחפש אז?

הוא: אני גבר תפוס שמחפש להנות מגבר קבוע באינטימיות.

הוא: לשבש אותך.

אני: תפוס על ידי גבר או אישה?

הוא: גבר

אתה?

אני: מה אתה חושב?

הוא: לא חושב...שואל...

יכול להיות גם וגם

אני: לא חושב זה בטוח

את הפרופיל קראת?

הוא: כן

רוב הסיכויים לכוס

תתן לי את שלך?

אני: יש לך ממש דרך עם מילים. אמרו לך את זה פעם?

הוא: לעיתים

אני גבר.

שחושק בגברתן מתמסר..

תתן לי אותך?

הוא: ניפגש לשיחת היכרות...

אני: ועל מה נשוחח?

הוא: על העיניים שלך.

עד שתחליט שתתן לי אותך .

אני: אז לא באמת נדבר, או שלא תקשיב

הוא: תלוי איך תימס.

נדבר.כי אשאל ואדרוש תשובות.

אני: מה תשאל?

הוא: מפגש שני לא תדבר בכלל.

במה עוסק?

לדוגמא...

לפי כף היד שלך.

תזוז מהכיסא כי מתחיל להיות לך לח ברקטום.

הוא: אסתכל על המגפיים שלך

על הלחיים

אוזן

שפתיים

אני גבר חד.

וחשוב שיהיה לך נעים

איתי

אני: איך זה מתבטא?

הוא: באחיזת ספל הקפה שלך.

הוא: לאחר המפגש הראשון....תאשר לי הובלה לאינטימיות...

למרות שהצלחתי להעמיד לך את הזין הענק שלך.

אני: אני ללא מילים באמת

הוא: נעלמת.

יש לך טלגרם?

אני: כן

הוא: נהייה בקשר שם

אני: אני עוד לא שם

הוא: איפה אתה?

אתה מרגיש אותי?

אני: אתה קרוב כבר?

הוא: ל....

אתה איתי?

אני: לגמור כמובן

הוא: ממש לא.

אני לא גומר ממילים איש יקר

אני: אתה לא מאונן תוך כדי השיחה?

הוא: לא!

רחוק מזה.

הוא: בטח גמרת פעמיים....

אני: ברוב המקרים הייתי אומר מזל. הפעם, אני מבין שאתה ככה בלי טבעי... זה מפליא

הוא: הפתעת את עצמך..

איך ניראה?

אני: גבר

הוא: תפרט.

קירח כרס שיער.

מידת נעליים

אני: ראש, ידיים, רגליים וגוף

הוא: במה עוסק...

תתחדש.

שובב

הוא: מה אומר...

תציע...

אני: הייתי בטוח שהלכת. 5 דק׳ של שקט

הוא: קמתי להשתין.

אני לא שורץ פה...

אני: טוב לדעת

הוא: לכן ביקשתי טלגרם...

שם יותר נוח.

אני: אפשר לבקש ממך לקרוא משהו?

הוא: לא חושב...

אני: לא חושב שאתה מוכן לקרוא משהו בשבילי?

משהו שאני כתבתי

הוא: תציע…

אני: מה להציע?

הוא: מה לקרוא...

אני: https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=3205&postid=1718703#anc

הוא: קטע.

אתה אוהב לכתוב...

אתה מוכן למשהו אחר...

יוצרי יותר.

אני: למה אני מוכן?

הוא: ללגום איתך קפה של בוקר

אני: מה אהבת בפוסט ששלחתי?

הוא: שאתה גבר ייסודי.

מאורגן

עדין לא אהבתי...

אני: איך זה התבטא בפוסט?

הוא: התרשמתי..

הוא: בהרגשה שלי שזכרת עם מי דיברת לפני 4 חודשים

אני: עם מי זה היה?

הוא: בחור מהתבור?

מה עכשיו?

אני: זה היה איתך

הוא: זה לא רציתי להגיד.

ומאז מה?

אני: מה אתה חושב?

הוא: אמרת לי שאתה הולך לכתוב את זה.

אני לא חושב...

אני: קלירלי

הוא: יפה לך.

ועכשיו מה?

אני: מה לדעתך?

הוא: אין לי דעה

לך...

אני: יש לי פוסט חדש

הוא: סבלנות יש לי.

זה ירשים אותך...

זה יעצים אותך?

אני: אולי אתה בוט? מלפני עידן ה LLM?

הוא: פחות

אני: את מבחן טיורינג אתה עובר?

הוא: תעבור את מבחן הקפה.

זה יותר חשוב.

אני: אני בטוח אעבור אותו

יש לי דופק

הוא: תביא את הלב...

תעדכן...

תתזמן.

תהייה אתה.

הוא: והכי חשוב...דיסקרטי.

תכבד!

תצניע.

כי ביקשתי.

ומפה תפרח לרגש חדש חזק יותר

אני: אתה מפחד שלא אעצור את עצמי? וארצה אותך כאן ועכשיו?

הוא: לא מפחד מכלום.

שנינו גברים

אני: ואם בן זוגך יגלה?

הוא: כמו אישתך.

אני: ואם ארצה שתעזוב אותו בשבילי?

הוא: בנימה אופטימית זאת...

אני ניגש להכין ברנץ'.

יש לי אורחים

אני: תהנה

הוא: תחשוב כמה אתה מוכן לצעד...

זה בטוח.

אני: אחשוב. מבטיח

הוא: תאסוף את עצמך.

אל תבטיח.

תצניע.

ונשתמע.

ואל תכתוב.

אני: מחכה כבר לפעם הבאה

הוא: המשך יום מוצלח.

אני: גם לך

הוא: של הקפה.

(חזר אחרי 7 דק׳)

הוא: נהנת איתי...

אני: אפשר שלא?

קשר שליטה מתחיל בעיני מ3 דברים: קליק, אמון והיררכיה. ברגע שאלו התבססו העומק מתחיל. ואחד השלבים הראשונים בעומק זה ההתמסרות. אני מאוד מתמסר. ולהתמסרות יש הרבה אופנים: הערצה, ציות, השפלה, כאב, וכו׳. 

אישית, אני מאד מכוון סיפוק. מה שהכי עושה לי את זה - הסיפוק שלה בזכותי. לכל קינק, פטיש, ומעשה אין הרבה משמעות אם זה בשבילי. אבל אם זה בשבילה המכפיל כוח הוא עצום. יחד עם זאת, הם שם אצלי, יש את הדברים שאני נהנה מהם. ולאחרונה אני תוהה עם עצמי, מאלו אני נהנה  לצורך הסיפוק שלה ואלו  גם למעני. מתי הצורך שנענה אצלי הוא סיפוק ומתי הוא גם האקט עצמו.

אף פעם לא הגדרתי עצמי מזוכיסט, זה תמיד היה בשבילה. לאחרונה, יצא לי להתייעץ על הנושא עם חברה שיודעת הכל, קראה את כל האינטרנט לפחות פעמיים ויודעת לענות על הכל - הרי היא בינה מלאכותית (וכן ברור שזאת היא!). ולפי התיאור שלה, מזוכיזם בבדסמ מגיע ב 2 אופנים, אנשים שנהנים מהכאב בעצמם, ואנשים שנהנים מזה בשביל השולט.ת. 

פעם זה היה מתחבר לי יופי, אני נהנה מזה בשבילה. אבל אז למה אני מתגעגע לכאב? למה לפעמים אני מרגיש שאני צריך אותו? כי זה משהו שמקושר אצלי לשליטה? או שעם הזמן זה נהיה צורך בפני עצמו? לא מעניין אותי או מהנה לי כאב כשלעצמו, להכאיב לעצמי או משהו כזה. 

אבל משהו בי בוער, וגועש ובא לי למצוא את האחת שיהיה איתה קליק מטורף, אמון אבסולוטי והיררכיה טבעית. שהיא תחליט לפעמים גם להכאיב לי. בשבילה. ובשבילי.

לפני שהיה לי ניסיון אמיתי בשליטה, בעיקר ניזונתי מסיפורים ופורנו כמו כולם. ויש כל כך הרבה סצנות של גבר ערום קשור לכסא עץ, יש לו כיסוי עיניים ואישה מתעללת בו ועושה בו כרצונה. אז בעודי בדיוק במצב כזה, ללא חוש ראייה ומלא ציפייה לבאות, הייתה לי מעיין חוויה חוץ גופית של לדמיין איך אני נראה ברגע זה… חלק מאיזה סרט פורנו. 

האצבע שלה מטיילת לי על הכתף, וכל גופי נדרך, אני לא מעז לדבר או לזוז. רק מתמסר לקצה האצבע שלה שמטיילת לאורך הכתף שלי, מאחורי העורף לכתף השנייה וחזרה. האף שלי מתמלא בריח שלה, אני מנחש שהיא מתכופפת קרוב אליי, אני לוקח נשימה עמוקה ושומע אותה ״ידעתי שתקלוט את הריח שלי, אני יודעת כמה אתה אוהב אותו ״ וזה נכון ריחות בכללי מטריפים אותי, זה טריגר גדול. והריחות שלה - וואו.

״היום נשחק בריחות, כשאתה מריח משהו אתה אומר לי מה הריח - אם צדקת פרס לך אם טעית פרס לי. ובוא נהיה כנים, כל הפרסים יהיו פרסים לשנינו.״ האצבע שלה עוזבת לי את הכתף ואחרי כמה שניות ריח חזק ממלא את אפי ואני מבלי לחשוב אומר ״בזיליקום״. ״יפה מאוד היא לוחשת לי״ ואני מרגיש את היד שלה נסגרת סביב הזין שלי. היא רק מחזיקה אותו מבלי לזוז. 

יכול להיות שעברו 30 שניות או 5 דק׳ ככה שהיא מחזיקה בזין שלי, ואני יושב שם ולא זז. ואז הגיע ריח, זה היה תבלין… אבל היה לי קשה למקם בדיוק איזה תבלין זה. ״כורכום?״ אני שואל. ואני מרגיש את היד שלה צובטת לי את הפטמה ומסובבת חזק. ההפתעה גרמה לי ממש להאנק. ״לא ולא…״ היא לוחשת. ״נסה שוב״ הריח בסביבה אבל לא מאד קרוב מה שלא מקל עליי. אבל זה הגיוני לאור העובדה ששתי הידיים שלה עליי. היא מסובבת עוד ועוד את הפטמה ממש לאט, אני מבין שמצופה ממני לענות כדי לעצור את זה - אבל אני מפחד לטעות… אני בטוח שזה מתחיל ב כ׳… אבל מה לעזאזל יש בכ׳…. פאק פאק פאק. ״כמון!״ אני צועק.

היא מפסיקה לסובב את הפטמה אבל ממשיכה לאחוז בה ואף למשוך בה קצת. אבל היד השנייה מתחילה לנוע על הזין שלי. השילוב של הכאב וההנאה הוא פרייסלס ואני מרגיש את השקט של הסאב ספייס כובש לי את המוח והגוף ואני מתמסר. כשהיא משחררת לי את הפטמה בפתאומיות זה כואב לרגע יותר ואז מתחיל להרגע. ולא עוברים כמה רגעים לפני שריח אחר מוגש מולי.

אני פותח את הפה לדבר והיא לוחצת חזק עם היד סביב הזין שלי ואני נאנק, ממש מוציאה לי את הרוח מהמפרשים. היא משחררת אחרי זמן מה ושוב כשאני בא לענות היא לוחצת חזק יותר וכל האוויר מתרוקן ממני ברגע. וברגע שהיא עוזבת בעודי משתנק אני לוחש ״פיתה״. ״וואו… לא ציפיתי שתדע את זה בניחוש הראשון״ היא אומרת והיד שלה עוזבת לי את הזין. ואני תוהה אם להגיד משהו על החוקים אבל אני יודע טוב מזה מה מקומי.

ואז אני מרגיש את שפתיה סביב הזין שלי, ראשי נשמט אחורה ואני מתמסר לתחושה הנפלאה של הפה החם שלה סביבי. בעודה שם אני מתחיל להריח אחר, משהו מוכר, אבל קשה לי לשים את האצבע. במיוחד כשאני מרגיש שהלב שלי שוכח להזרים דם גם למעלה.. ״רוזמרין״ אני אומר… ובעודה מוצצת לי אני מרגיש את היד השנייה מועכת לי את הביצים חזק חזק. אני נושך את שפתיי וההרגשה מעולה, וכואבת בו זמנית. אני מנסה לחשוב תוך כדי אם זה אומר שטעיתי או צדקתי ואין לי מושג - ואני לא בטוח שבאינטרס שלי לנחש. 

היא משחררת לי את הזין ואומרת לי ״נו… מה התשובה הנכונה?״ ומורידה לי סטירה על הפנים. לקבל סטירה זה תמיד חוויה מצלצלת,😄 אבל כשהיא מגיעה בהפתעה - פי כמה. אני מאמץ את הראש לחשוב, פרח נוגע לי בקצה האף ואני צועק לאויר: ״לבנדר!״ והיא משחררת לי את הלפיתה מהביצים. היא מעבירה אצבע על קצה הזין שלי ״תראה אותך מטפטף, ומאכילה אותי בפריקאם שלי. אני יושב קשור לכסא, דלוק כולי, מדמיין את הזין שלי מבריק מהרוק שלה כשריח שאני לא יכול להתבלבל בו מתקרב לאפי ״הרגליים שלך״ אני שומע את החיוך שלה כשהיא אומרת לי ״זה לקח לך פחות משנייה זונה קטנה, כל הכבוד.. והרגל שלה מונחת לי על הפרצוף, היא מטיילת עם הבהונות שלה על הפרצוף שלי והמגע והריח מטריפים אותי. היא מגישה את הבהונות לפה שלי ומנשקת את האוויר, אני שומע את צליל הנשיקה ומתחיל לנשק את הבהונות שלה, מוציא לשון… מנסה לטעום את הרגל שלה כמה שיותר.

הלכתי לאיבוד ברגל שלה, עשיתי איתה אהבה, הערצתי והתמסרתי כולי לרגל המדהימה שלה. עד שפתאום הרגשתי את האצבע שלה מטיילת לאורך הבטן שלי למעלה, לחזה היא לקחה את הרגל שלה ממני ואני רק מנסה לרדוף אחריה עם הפה שלי עד שאני מגיע לקצה גבול הגמישות שלי. האצבע שלה מטיילת לי על הצוואר, מעל הפה ומגיעה לאף. אני נושם את האצבע שלה ואומר עם חיוך ״התחת האלוהי שלך״. ולפני שאני מסיים את המשפט אני מרגיש את התחת שלה נצמד לי לפנים, ואני לא צריך שיגידו לי פעמיים ומוציא את הלשון.

כשהייתי ילד שלחו אותי ההורים ללמוד לנגן על פסנתר, אחרי שיעורים ספורים המורה הושיבה את הוריי לשיחה ואמרה להם שזה לא בשבילי. מאז גדלתי ובכל מיני הזדמנויות בחיים נוכחתי לדעת שהיה אמת בדבריה. כי שמיעה מוזיקלית אין לי. פשוט אין. אני נהנה ממוזיקה אבל זה מסתכם בזה.

מהצד ראיתי איך משפחה, חברים, מכרים מנגנים על כלים שונים ומוציאים צלילים נפלאים, היה להם קצב, הייתה להם סבלנות היה רצון והתוצאה היתה מוזיקה לאוזניים.

כשאני יורד לה אני מרגיש ככה, אני כולי מרוכז רק בה, בתנועות האגן והגוף, בצלילים שבוקעים ממנה - אני קשוב לה. הלשון שלי חוקרת ונעה בקצב שנכון לה, בעוצמה משתנה לפי הצורך שלה. ואני מרגיש שאני מנגן לה על הגוף עם הלשון שלי. אני שומע את העונג שמציף אותה, וזה רק מכניס אותי יותר לזון…. וסוף סוף אני מנגן סימפוניות שלמות. והתוצאה היא מוזיקה לאוזניים.

זה לא קורה תמיד, אפילו לא בדרך כלל. אבל כשזה כן קורה מפתיע אותי כל פעם מחדש.

גמירה היא בדרך כלל פורקן מיני ונפשי, ויש איזה תחושה שמלווה אחרי זה של המצאות על ענן. רוגע, שלווה, יותר תשומת לב לשאר נפלאות החיים. שמים לב לציפורים המצייצות וכל זה.

אבל, לפעמים כאמור, היא רק מדליקה משהו, איזה להבה כזאת שאי אפשר להתעלם ממנה. אם זה באמצע היום, אז הגוף שלי נראה נוכח אבל אני לא באמת שם. ואם אני הולך לישון אחרי זה. אני מתעורר אחרי לא מספיק שעות שינה, שהכל בוער בחשכה. המחשבות רצות, או משחזרות את מה היה או מדמיינות את מה יכול להיות. 

אלו הרגעים שאני הכי מרגיש שלה, שייך. שהיא חדרה לי למוח בצורה הכי עמוקה שיש. תחשבו על זה, להתעורר אחרי 3 שעות באפלת הלילה (בדרך כלל במצבים כאלה הגוף צריך את מנוחתו) בוער, רותח. 

והדבר היחיד שבאמת משחרר מהמצב הזה הוא גמירה שנייה. אבל פה כבר נכנסים לעולם של מה מותר….

הוא שוכב על גבו, מפושק וקשור ל4 פינות המיטה. התחת שלו עדיין טיפה אדום, האם עדיין אפשר לזהות את סימן ידה שם? על הירכיים שלו יש פסים ארוכים ואדומים, הם לא יישארו מחר אבל הם מורגשים. אם מביטים בפטמותיו, גם הן נראות רגישות ושעברו כברת דרך הערב. על פניו קוקטייל של ריחות נפלאות, כל הריחות שייכים לה ומרוחים עליו, הבל פיו כמובן עם ריח דומה. 

היא מביטה בו מחויכת, אין ספק שהיא באה על סיפוקה הערב. ידה נמצאת בין רגליו, קובעת את קצב נשימותיו, ובראשה עדיין חוככת בדעתה איך הערב יסתיים בשבילו. הם במעגל, היא נוגעת, מלטפת ועוצרת כשהוא על הקצה, רעידות עוברות בכל גופו כל פעם. היא מכירה את גופו, היא מרגישה את הקצה ויודעת לעצור בדיוק שם. 

באחת הפעמים שהיא עוצרת, קולה מתחיל להתנגן באוזניו והיא אומרת 

״אני מתלבטת מה לעשות איתך. יש הרי כמה אפשרויות… שנינו יודעים שאני נהנת לראות אותך ככה, אבל מתישהו אצטרך לעצור.״ 

לוקחת אותו בידה וממשיכה לגעת בעדינות. 

״אני כמובן יכולה לתת לך לגמור, שנינו יודעים שהרווחת את זה״ 

מסיימת את המשפט ועוזבת, הוא על הקצה של הקצה גופו רועד עד שהוא נרגע והיא חוזרת לגעת 

״אבל אני לא בטוחה שזה מה שיספק אותי, והרי זה מה שחשוב״ 

הוא מהנהן, מסכים איתה והיא חוזרת לגעת 

״אולי רק איזה הריסה קטנה, אני אוהבת לראות אותך מטפטף. ״ 

שוב עוזבת. 

״או כמה הריסות… לרוקן אותך טוב כזה, אבל בלי הפורקן המיוחל שקלירלי הגוף שלך משתוקק אליו״ 

נוגעת

״ואם אמנע ממך, אז עד מתי? עד הפעם הבאה?״

עוזבת, משועשעת לראות את גופו רועד ומתפתל.

״אולי שניתן לך משימה לגמור לבד בבית מתישהו?!״

נוגעת

״זה כיף לראות כמה קל לקרוא אותך, במיוחד במצב הזה שלך״

עוזבת

״אתה מעדיף לחכות לפעם הבאה, בתקווה שתגמור איתי מאשר לגמור לבד, הא?״

הוא מהנהן והיא אוספת אותו בידה שוב.

״אחחח הקולות שאתה עושה. ושנינו יודעים מה הדבר הכי גרוע שאני יכולה לעשות עכשיו, נכון?!״

רעד עובר בגופו והיא מרפה.

״לא מגיע לך, אתה באמת טוב, אבל תראה כמה כיף להתעלל בך״

היא ממשיכה 

״אולי באמת אתן לך לבחור״

״בבקשה לא , אני מתחנן״ הוא לוחש

והיא מרימה את ידה גופו רועד ומתפתל עד שהוא נרגע. היא מלטפת את פניו וממשיכה…

״התלבטות קשה מאד… עד שאחליט אין ברירה ונצטרך להמשיך ככה״

ידיה עוזבות את איברו ומחזקות את הסימנים על הירכיים…