Where wishes come true

כשהייתי ילד שלחו אותי ההורים ללמוד לנגן על פסנתר, אחרי שיעורים ספורים המורה הושיבה את הוריי לשיחה ואמרה להם שזה לא בשבילי. מאז גדלתי ובכל מיני הזדמנויות בחיים נוכחתי לדעת שהיה אמת בדבריה. כי שמיעה מוזיקלית אין לי. פשוט אין. אני נהנה ממוזיקה אבל זה מסתכם בזה.

מהצד ראיתי איך משפחה, חברים, מכרים מנגנים על כלים שונים ומוציאים צלילים נפלאים, היה להם קצב, הייתה להם סבלנות היה רצון והתוצאה היתה מוזיקה לאוזניים.

כשאני יורד לה אני מרגיש ככה, אני כולי מרוכז רק בה, בתנועות האגן והגוף, בצלילים שבוקעים ממנה - אני קשוב לה. הלשון שלי חוקרת ונעה בקצב שנכון לה, בעוצמה משתנה לפי הצורך שלה. ואני מרגיש שאני מנגן לה על הגוף עם הלשון שלי. אני שומע את העונג שמציף אותה, וזה רק מכניס אותי יותר לזון…. וסוף סוף אני מנגן סימפוניות שלמות. והתוצאה היא מוזיקה לאוזניים.