לפני 3 ימים. יום שבת, 7 במרץ 2026 בשעה 9:10
אחרי שלא כתבתי הרבה זמן, מחשבה ופוסט שהתגבש לי מאז הפוסט של שיראז.
בתחילת הדרך, או בגלל צעירות או חוסר בטחון עצמי או חוסר השלמה עצמי, (כנראה שילוב של כל הנל ) הייתי נבוך להיות ערום מול שולטת כשהיא לבושה. רק המילה תתפשט היתה מביכה אותי. להתפשט מול מישהי כשהיא צופה בך מתפשט. יש בזה משהו מחרמן אך גם מביך מאד. וכנראה שהיה ניכר במבטי, בפרצופי ובפעולתיי שאני נבוך. הייתי יורד לתחתונים, ואז מביט ומוודא שאני צריך להוריד גם אותם.
היום, אני מחכה למילה הזאת. מחכה לכל דבר שידגיש את ההיררכיה. אני מתפשט בגאווה מולה. יודע שאני עושה את זה בשבילה. מרגיש נכון להיות ערום מולה. ההבדל מעמדות. היום אני אוריד תחתונים יחד עם המכנס. צייתנות, זנותיות וגאווה עצמית, גם בגופי אבל בעיקר בהיותי נשלט.
ככל שאני חשוף יותר מולה, ככה אני מרגיש במקום הנכון.
מתגעגע לזה.