על הברכיים ערום על הקצה של הקצה משחרר את היד והיא מקרבת את כף רגלה המושלמת. ונותנת לי להתחכך בה, להחזיק אותה ולהתחכך בה ולהגיע שוב לקצה. מושך אחורה והיא צוחקת. ושוב פעם, קודם עם היד, מגיע לקצה ואז מתחכך לה שוב בכף הרגל. כן, זה משפיל ממש. אף אחד אחר לא יכול להבין את זה. אבל זה הכי חי שאני מרגיש, אני מרגיש במקום שלי. אני צריך את זה. והיא יודעת את זה, היא קוראת לי ״כלבה קטנה״ ואני מסתכל למעלה עליה. היא יפהפיה, עוצרת נשימה, ואוהבת אותי כמו שאני, אוהבת אותי הכלבה הקטנה שלה. איזה מזל יש לי.
------
אני שוכב על הגב, היא עם גלגל שיניים מטיילת לי על הגוף, מכאיבה לי. כשאני מצליח לא לעצום עיניים ולנשוך שפתיים מהכאב, אני מרים את הראש ומביט עליה יושבת לצידי. היא מהממת, מדהימה, אלילה. היא מרוכזת בגלגל שיניים, היא לא רואה שאני מביט בה. יש לה מבט מרוכז, משועשע, סקרן. כשאני רוטט מכאב היא מחייכת חיוך גדול. כשראשי נזרק אחורה ומנסה להכיל את הכאב, אני שומע את הצחוק שלה מתנגן לי באוזן. אני הצעצוע שלה.
------
שוב על הגב, עדיין ערום. היא יושבת לי על הפנים. רוכבת וגומרת עליי שוב ושוב, תוך כדי היא משלבת גולדן. וכשל פעם שאני מרגיש את הפה שלי מתמלא ואני בולע אני שומע אותה נאנחת חזק יותר. ואני חוזר לינוק אותה. וכשהיא גומרת חזק ועושה הפסקה: הפנים היפות שלה, העיניים העמוקות שלה והחיוך המסופק שלה מסתכלות עליי למטה. יש רק דבר אחד שאני רוצה: עוד. כי איך אפשר לרצות משהו אחר כשאתה משרת אלילה שכזאת.
------
אני שוכב על הבטן, היא בדיוק סיימה לזיין אותי. היא נשכבת לצידי, שוב הפנים המושלמות האלה, נכנסות לי לפריים. לפני חצי שניה הייתי במצב התאוששות, ועכשיו שוב אני רק חושב איך לעשות לה נעים. איך לשרת אותה. איך לגרום לה לחייך שוב ולהאיר את החדר ואת הלב שלי.
------
אני אוהב אותך מלכתי.
