איזה תענוג זה לשמוע אותה גומרת, לשמוע אותה מסופקת. אני על הברכיים, העיניים שלי מכוסות, הבהונות שלה עמוק בפה שלי נעות קדימה ואחורה, רק שהפעם זה לא בקצב שלי, לא בקצב שלה... אלא בקצב שלו...
בוא נמשיך את הסיפור מאיפה שהיינו - עוד נגיע לשם....
------
יצאנו מהמסעדה כבר מהלכים על עננים, היה לנו תכנון לסשן במקום פרטי אבל לחיים היו תוכניות אחרות, אז מצאנו את עצמנו מגיעים אליה הביתה בנדיבות בעלה. כשנכנסנו לא כל ההרדמות נגמרו להן, אז היא נדרשה לחיבוק. אני והוא עומדים במטבח פחות מ 2 דקות ביחד, והוא פעמיים התלוצץ על היותי נשלט ולא במעמדו. היא חזרה למטבח, והוא שאל מה זה המפתח שיש לה על הצמיד... לפני שהיא ענתה הוא הסתכל עליי, הבין ואמר ״סוטים״. אני לא רגיל להיות עם כלוב, עוד פחות כשמישהו יודע על זה... והיא מאושרת. חיוך מאוזן לאוזן מהסיטואציה, אז מה אני יכול חוץ מלשמוח כשהיא שמחה?!
ישבנו במרפסת שלושתנו לדרינק, הרגל שלה מתחככת ברגל שלי מתחת לשולחן, אני לא יודע איך הגעתי למצב שזה מרגיש נורמלי לשבת עם אישה ובעלה לדרינק לפני שאני נכנס איתה לסשן. אבל ככה זה הרגיש. כזה זוג מדהים הם, רק ניתן לקנא ולאחל לכולם זוגיות כמו שלהם.
הוחלט שהגיע הזמן להכנס לחדר, אני נכנסתי לחדר לארגן והיא נתנה קצת אהבה (בצדק) לבעלה. באמצע הארגונים, הבנתי שכדאי שאתפנה לפני הסשן, נכנס לשירותים מוריד את המכנסיים... ותוהה אם זה יעבוד אותו דבר עם כלוב. ברור שלא. אז לא לוקח סיכון ומתיישב על האסלה. חושב לעצמי שאפילו כשאני משתין היא נוכחת ומחייכת. אז בגדול, גבר עם כלוב יושב על האסלה משתין ומחייך לעצמו, מבסוט.
כשיצאתי וחזרתי לארגן, היא נכנסה והודיעה לי: הוא מצטרף אלינו, תעשה לך מקום פה בפינה כבר אגיע לשים לך כיסוי עיניים. קשה לתאר את סערת הרגשות שהתחוללה בי בדקה או שתיים האלו כשהייתי על הברכיים וחיכיתי שהיא תחזור. פחד, התרגשות, עוררות (כמה שהכלוב נתן), מבוכה, ועוד הרבה. אבל היה ברור לי דבר אחד עמוק בפנים, מטרתי היא האושר שלה, הסיפוק שלה.
איך שהוא נכנס לחדר, הם מתחילים להתמזמז ולהתפשט, מהר מאוד הפכתי להיות מתלה הבגדים שלהם. אני שומע כמה היא נהנת, מהתחלה וכל מה שאני מסוגל לעשות זה לכרוע בפינה ולהקשיב. המוח מנסה להשלים לבד את מה הם עושים לפי הקולות, המרחק מהקולות - ואני מתלה בגדים בפינה, שמדי פעם מזכירים אותו...
רגל מגיחה מולי, ואני ברעבתנות לא חושב פעמיים מתחיל לקק ולמצוץ את הבהונות, אני שומע את שניהם נהנים, ואני עמוק בסאב ספייס. שמח שיש לי רגל... הרגל נעלמת ואני חוזר לעולם הפרטי שלי. הברכיים הורגות אותי כבר, אבל לא מעז להפריע להם. הרגל חוזרת, ואני שמח על חלקי, ומלקק שוב. הרגל נעלמת, היא מגיחה לי באוזן. תוריד את הכלוב, ושמה לי את המפתח ביד. אבל גם נותנת לי כרית לברכיים, מדהים שבאמצע כל ההנאה שלה - אני במודעות שלה.
אני מקשיב להם, והקולות שיצאו שם, כשהאלים מזדיינים הם לא עושים קולות כאלו, ואני מאונן בפינה, הבגדים שלה או גם שלו תלויים עליי, שומר את עצמי על הקצה כמו שהיא אוהבת אותי. מושפל ועל הקצה.
היא גומרת בצרורות, משאירה את שנינו על הקצה, אני על הברכיים בצד, לעיתים מקבל רגל והוא... טוב אתם מבינים. הם החליטו לקחת הפסקה, והורשתי לעצור גם כן. וברוב נדיבותה הרשתה לי לשבת. הפסקה קצרה בהחלט והם חוזרים, עכשיו הרגליים כל הזמן לידי ואני מלקק ומוצץ. אני מתחיל להרגיש את הרגל שלה מזיינת לי את הפה בקצב שלו... והיא מסופקת וגומרת. ואני? אני מאושר... היא גומרת, היא מאושרת ואני עם הרגל המושלמת שלה.
כשהוא שפך, הם דאגו שזה יהיה על היד שלה. ואז החלה שיחה שלמה, מאיפה אלקק את זה. בסוף ליקקתי וניקיתי את ידה, הזרע עוד היה חם... כמו כלב טוב. מושפל מאוד.
הם דיברו עוד קצת והוא יצא מהחדר ״ביי שארפי״...
ונשארתי איתה לבד...
המשך אולי יבוא...
