המלכה: מחר אני חשובת שאתה צריך ללכת עם תחתונים למשרד. הסגולות.
וכך היה. במקרה יצא יום שגם בלי קשר תכננתי ללכת לחפש פלאג רוטט.
להכנס לחנות, לאזור אומץ להגיד למוכרת מה אתה מחפש. לשמוע את ההבדלים. לפסוח מולה על זה ״שיותר למתחילים״, לוודא שמה שאתה לא בוחר בא עם אפליקציה - כי אם כבר שתהיה אפשרות לשלוט בזה מרחוק :)
באופן רגיל, זה לנוע במרחב שבין מבוכה להשפלה. כשאתה מרגיש את התחתונים לוחצים יותר משאתה רגיל.
להגיע למשרד, להכנס לשירותים להוריד את המכנסיים ולצלם לה תמונה. אין מה לעשות יש הבדל גדול בין להרגיש תחתונים עליך ולראות תמונה שלך עם תחתונים סגולים עם מכנסיים מופשלים בשירותים כשהאשכים קצת מבצבצים החוצה.
ואז להעביר יום שלם במשרד, כל פעם שאתה מתהלך אתה מרגיש את התחתונים וחושב על המלכה שלך.
והרגשת השחרור כשמורידים את התחתונים בבית...
לקוראיי הותיקים היותר וקראו את הפוסט הזה, זה מדהים לראות איך לאט לאט הניוש עולה מדרגה. איך רוב הפניות שלה אליי עברו לגוף נקבה. ואחרי היום הזה, היא חושבת שצריך לקרות לעיתים קרובות יותר, להגדיל לי את מלא התחתונים ועוד. וכל שנותר לי הוא להגיד: תודה מלכתי