התמסרות ושליטה הם שני דברים שמשלימים זאת את זאת.
לכל אחד מאיתנו יש את הקינקים, הפטישים והפנטזיות שלה ושלו, ומובן שאנחנו נרצה לממש אותן (כמה שיותר אם אפשר). כל זה לא קשור לשליטה בכלל. שליטה מבחינתי, היא שילוב של 2 דברים מאד בסיסיים:
- רצון של צד אחד לשלוט בשני
- רצון של הצד השני להתמסר לסיפוק של הצד הראשון.
מהניסיון שלי, כשבאמת מתמסרים, כשמפסיקים לחשוב על עצמך ורק חושבים על איך לספק את השולטת (מניח שזה עובד גם עם שולטים) שלך. שמים אותה במרכז. הכל מסתדר. קודם כל, היא נהנת, מסופקת ושמחה ובשביל זה התכנסנו. והיא מחליטה איך להשתמש בך, מתי להשפיל ומתי לאהוב, מתי להכאיב ומתי ללטף, מתי לא לגמור ומתי לא לגמור. וכל החלטה שהיא לוקחת במקומי, אני רק יכול להודות לה. כי היא מספקת את הצורך הכי בסיסי שלי, הצורך שלי שהיא תהיה שמחה בזכותי.
וככל שנותנים לה יותר שליטה ומבקשים פחות דברים, הכל מסתדר יותר טוב. לדוגמא, אני לא מבקש מהמלכה שלי לגמור. כשהיא מחליטה שהגיע זמני לגמור אני גומר, זה יכול להיות אחרי כמה ימים (נדיר מאד!), אחרי שבועיים או אחרי חודש. וכשהיא מחליטה שהיא רוצה שאני אגמור, לא כי ביקשתי, לא כי התחננתי אלא כי היא עכשיו מה שישמח אותה זה שאני אגמור - זאת הגמירה הכי טובה.
ותחליפו בפסקה הקודמת את הלגמור, בכל פנטזיה, רצון או צורך אחר שיש לכם - וזה תמיד עובד.
אני לא אומר שזה מתאים לכולם, ואני יודע אפילו שיש שולטות שנהנות מהתחנונים. אבל זה מה שעובד לי ולמלכה שלי נהדר.
היא בוחרת מתי להתעלל בי, מתי להשפיל אותי ומתי לשפוך עליי כל כך אהבה שאני פשוט נמס.
זכיתי
תודה מלכתי