ההנחה שלי: ככל שמנעד היופי גדול יותר, ליופי יש יותר משמעות. כלומר, ככל שמשהו יכול להיות ביותר ״גוונים״ של כיעור/יופי הפוטנציאל שלו/ה להיות יפה - גדול יותר.
קצת דוגמאות כדי להוכיח את הנקודה:
זברה - ל 99.9% (מניח שיש חוקרי זברות איפהשהו) מהאנשים כל זברה תראה אותו דבר. ולכן היופי של זברה הוא יחיד, אין מנעד באמת.
אבן/סלע - יש מלא סוגי אבנים, וכשאת/ה חושב על אבן אתה יכול לחשוב על אבן יפה שראית וסתם אבנים. לא חושב שיש הרבה אבנים שנגיד עליהם שהן מכוערות, כי בכל זאת זה אבן. (תוהה לעצמי כמה אנשים שקוראים את זה חושבים על הסלע שהציגו את סימבה או שזה רק אני)
גבר מול אישה - למה נשים הן המין היפה? כי המנעד של היופי גדול הרבה יותר. כמה נשים יש שהן אובייקטיבית יפות לעומת גברים? זה לא תחרות בכלל.
על גבי זה אפשר להוסיף את עניין הטיפוח, יופי אפשר לטפח ולשדרג אותו. יש דרכים שונות לטפח יופי - שיוף ולקה לעץ, ליטוש יהלומים, הברקת זכוכיות, כיסוח דשא וכו׳. וכמובן בצד האנושי, אין סוף דרכים של טיפוח גוף/פנים. ובכך הגדלנו את המנעד של היופי (גם אם אתם מעדיפים מראה טבעי על מראה מאופר נניח - המנעד גדל, כי יש עוד משהו שאתם לא אוהבים - ולהיפך) - ובכך שהגדלנו את המנעד - גדל פוטנציאל היופי.