Where wishes come true

כשהייתי ילד שלחו אותי ההורים ללמוד לנגן על פסנתר, אחרי שיעורים ספורים המורה הושיבה את הוריי לשיחה ואמרה להם שזה לא בשבילי. מאז גדלתי ובכל מיני הזדמנויות בחיים נוכחתי לדעת שהיה אמת בדבריה. כי שמיעה מוזיקלית אין לי. פשוט אין. אני נהנה ממוזיקה אבל זה מסתכם בזה.

מהצד ראיתי איך משפחה, חברים, מכרים מנגנים על כלים שונים ומוציאים צלילים נפלאים, היה להם קצב, הייתה להם סבלנות היה רצון והתוצאה היתה מוזיקה לאוזניים.

כשאני יורד לה אני מרגיש ככה, אני כולי מרוכז רק בה, בתנועות האגן והגוף, בצלילים שבוקעים ממנה - אני קשוב לה. הלשון שלי חוקרת ונעה בקצב שנכון לה, בעוצמה משתנה לפי הצורך שלה. ואני מרגיש שאני מנגן לה על הגוף עם הלשון שלי. אני שומע את העונג שמציף אותה, וזה רק מכניס אותי יותר לזון…. וסוף סוף אני מנגן סימפוניות שלמות. והתוצאה היא מוזיקה לאוזניים.

אלמנטים שמשפרים תפקוד בהופעה בספורט תחרותי:

- שינה טובה

- שלווה נפשית

- להיות טעון

------------------------------------------------------------------------

אתמול בערב היא אמרה לי ״מחר אתה עושה ספורט, אני לא רוצה שתגמור הערב״.

זה לא מנע ממנה לגמור כמו שצריך, כמו שמגיע לה. ואני מצאתי את עצמי על נשאר על הקצה שוב ושוב. 

אני בתוכה, על הקצה. הרגליים שלה על הפנים שלי, בפה שלי. אני מביט בכמה סקסית ומדהימה היא. 

אני זז מעט, ועוצר. זז ועוצר. במעגל. והיא מחייכת אליי. מרוצה.

------------------------------------------------------------------------

הבוקר, אנחנו לבד בבית. אני על הברכיים כבר על הקצה, טועם את המתיקות שלה, מסתכל ומקשיב לעונג המתגבר שלה. 

היא קוראת לי אליה. אני חודר, אני רואה בה מתענגת וזה יותר מדי בשבילי. אני יוצא. חוזר לטעום אותה, הפעם מבלי לגעת. וכשהיא קוראת לי שוב אני מוכן. הפעם אני מספק אותה. והיא מהממת ומדהימה, עכשיו הבית ריק והיא לא צריכה לשמור שום דבר בפנים. 

ושוב, כמו אתמול בערב אני מגיע לקצה ונשאר שם, לאט לאט. הרגליים שלה עולות לי לפנים. וזה ממשיך, אני מביט למטה וזה נראה כאילו הוריד שלי רוצה להתפוצץ. אבל אני עוצר שוב ושוב. כשקשה מדי אני יוצא. ואז חוזר. כל הזמן הזה מביט בה, מנשק אותה או את כפות רגליה המדהימות. 

------------------------------------------------------------------------

אנחנו בים, החוף כמעט ריק. אין ילדים, אין רעש. המים, אנחנו וספרים טובים. 

יוצא למשחק שלי... הכי מוכן שאפשר להיות.

ומאושר.

אני אוהב שהתשוקה באוויר. שרק מחכים לזמן לבד. המבטים בין לבין. הגנבת נשיקות, המגע. יש חשמל באוויר. אחה״צ מגיע, וזה מרגיש כבר קרוב. ואז משהו נופל עליה, והיא לא מרגישה כל כך טוב. והיא מתוסכלת יותר ממני. ואמנם זה מתסכל גם אותי, אבל הידיעה שזה מתסכל אותה כל כך היא גם נעימה בצורתה. הרי אם לא היום - אז מחר. ואם לא מחר...

ובכל זאת כשסוף סוף לבד אנחנו במיטה, התשוקה שם בוערת בינינו, אם כי ניכר שהיא לא 100%. היא לא רוצה לוותר, והיא מלטפת אותי ואני נדרך. ומפה לשם, אני מוצא את עצמי על הברכיים מפנק ומתפנק מהרגליים המדהימות שלה, מהריח המשכר שלה. משאיר את עצמי על הקצה של הקצים. הגוף בוער, התשוקה רותחת. אני מנסה קצת יותר אבל מקבל סירוב. מרגיש שאני טורף את רגליה. היא שוכבת שם, נראית בענן משלה נהנת ומתענגת.

ובאפילוג, שוכבים מכורבלים והיא אומרת לי כמה נעים וטוב זה עושה לה לראות אותי ככה בשבילה, ומשהו בתוכי מחייך חיוך גדול.

רק מחכה שהילדים יירדמו כבר שוב...

חלל המסעדה גדול, רוב הגברים במסעדה בחולצות מכופתרות, ורוב הנשים לובשות שמלות. יש כמה נברשות. זה מסוג המסעדות האלה, שמלצרים שונים לובשים אאוטפיט שונה, אז ברור שלכל אחד יש תפקיד משלו. יחד עם זאת, תודעת השירות כל כך גבוהה שלא משנה מה תבקש ממי, זה יקרה ובמהרה. היא שותה קוקטייל מעוצב יפה, אני עם כוס יין ברולו משובח, כיאה למסעדה איטלקית במעמד כזה.

אנחנו חולקים את המנות הראשונות, והן מעולות. אבל יש התרגשות אחרת באויר. הערב הזה שונה, כן אנחנו בלונדון וזה כבר מוסיף התרגשות. אבל זה לא הגורם להתרגשות באמת. מסיימים את המנות הראשונות. והיא אומרת ״הגיע הזמן״ ומעבירה לי את התיק שלה. אני מוציא את השקית בד מהתיק ומנסה להחביא אותה בכיס המכנס. והולך לשירותים. 

אני מתיישב בחזרה, והיא כבר מחייכת, היא פותחת את הטלפון שלה ולוחצת ואני מרגיש את הצעצוע מתחיל לרטוט בתוכי. יש 10 סוגי רטט שונים, עוצמות חזקות יותר וחלשות יותר. ו2 מנועי רטט אחד מבחוץ ואחד בפנים. כמות האפשרויות בלתי נדלית. ולחשוב שרק הבוקר קנינו .

המנות העיקריות מגיעות, אנחנו מדברים ואוכלים ומדי פעם היא מגבירה או מנמיכה. נהנת לראות את ההשפעה עליי. אחרי המנות העיקריות אני הולך להוציא אותו. ואחרי הקינוח היא הולכת לשירותים ומהשירותים שולחת לי הודעה לבוא לשירותים שלה 😄 אבל, המנקה בדיוק הגיעה לשירותים...

==========================================

יום למחרת, אנחנו נכנסים למוזיאון, קונים כרטיסים והולכים לשירותים. כל אחד לתא אחר מצויד בצעצוע אחר. היא פותחת את הטלפון שלה ובמקצועיות מפעילה לי את הצעצוע. אני פותח את שלי ובודק אם הצעצוע שלה עובד, ההשפעה ניכרת על הגוף והפנים שלה באופן מיידי. אנחנו עוברים במסדרונות המוזיאון, מסתכלים על התצוגה וכל כמה זמן משחקים עם מצבי הרטט. עוצרים ומתמזמזים בפינה חשוכה וממשיכים בסיור, ממשיכים בסיור. ממשיכים לשלוט בעונג של הצד השני. 

לא יודע אם יצא לכם, ללכת עם פלאג רוטט בתחת בעבר. ואם כן, אם זה היה במקום ציבורי. ואם כן, אם זה היה בשליטה של בת הזוג שלכם. אבל אני ממליץ מאד לכל אחד. האנדרלין, הריגוש והגירוי וואו. לא יודע אם יצא לכן, ללכת עם צעצוע בין התחתונים אליכן, שרוטט בעוצמות משתנות בזמן סיור במקום ציבורי - אבל אני ממליץ מאותן הסיבות. ואם אפשר, לעשות את זה במקביל - וואו...

סיימנו את הסיור דלוקים מאוד - איזה מזל שנכים צריכים תאי שירותים גדולים במיוחד - מזל גדול.

זה ברור שנחזור על החוויה שוב, השאלה היחידה היא איפה?!

בוקר טוב מלכתי,
התחושה הזאת שהגוף שלי באקסטזה, העיניים מתגלגלות לתוך ארובות העיניים. את מפעילה קסמים בתחת שלי, הזין שלי לא מבין למה אני בוגד בו וכל הגוף שלי זועק על הקצה... והשארת אותי שם. ואני בתחושה מעורבת של עונג מטורף וגם סבל מתמשך. רוצה שזה ימשיך אבל גם רוצה שזה ייפסק. אילו היה לי שעון מחוונים כזה כמו באוטו כל החושים שלי היו באדום הבוהק.

וכשהפסקת ועטפת וליטפת אותי, והגוף שלי ירד מ200 קמ"ש לעצירה, הוא הודה לך על המנוחה וגם הצטער שזה נגמר. בעודי על הברכיים על הרצפה מכופף על המיטה, מתמסר לליטופים שלך הגוף שלי עדיין בסערה, שמח שהטורים יורדים ואפשר לרסט את המערכות, אבל משתוקק לעוד,רוצה להרגיש את החשמל שוב, שתנגני על הקלידים, שתפרטי על המיתרים שלי כמו שרק את יודעת שוב.

והבוקר, בבוקר שאחרי?! אני רק רוצה לרדת על הברכיים, להתכופף על המיטה ולראות שוב את החיוך הזה שלך לפני שאת מתחילה...

אני רוצה לשמוע אותך שוב, צוחקת, מתענגת, משפילה, או סתם מדברת אליי... אני מתגעגע לקול שלך, לצלילים שלך... הרשי לתת כמה דוגמאות:

הצחוק שלך - להצחיק אותך זה כל כף כיף, אם נשים בצד רגע את כמה הפרצוף שלך מואר כשאת שמחה וצוחקת. הצחוק שלך כובש, כמו מוזיקה, ממלא אותי ומשמח אותי. במיוחד כשהוא בזכותי.

״תתפשט״ - מצד אחד יש בזה משהו סמכותי. אבל אצלך זה לא באינטונציה סמכותית, זה יותר ״טוב, אין באמת סיבה שתהיה לבוש, תתפשט ומהר יש לנו דברים אחרים להתמקד בהם״.

״על הרצפה״ - 2 מילים, ששמות אותי במקום שלי, חודרות עמוק לתוכי ומכניסות אותי עמוק יותר לסאב ספייס. 

כשאת מתכננת - ״מה הדבר הבא שאעשה לצעצוע שלי?״ זה מה שעובר לך בראש. בפועל יש כמעט שקט, אבל יש מעיין המהום כזה לפעמים... ״ממממממ״ - העיניים תמיד עולות למעלה, לצד היצרתי של המוח... ואני נכנס למתח והתרגשות. 

״תסבול בשבילי״ - 2 מילים שיוצרות כל כך הרבה אצלי, מזכירות לי למי אני שייך, וגורמות לי לרצות לסבול כמה שיותר רק בשבילך.

כשאני סובל - כשאת רואה שאני סובל, יש לך צחוק מיוחד, זה לא הצחוק הרגיל שלך, זה צחוק של ״תראה כמה אתה סובל בשבילי, איזה כיף!״. צחוק רשעי וחמוד בו זמנית.

״זה המקום שלך, נכון?״ - תמיד נאמר באינטונציה סקסית ומשפילה, אבל את נהנת לשמוע אותי אומר את זה, את נהנת להזכיר את זה, את נהנת לראות בעיניים שלי שזה המקום שאני רוצה להשאר בו כמה שיותר. ואני כאמור, נהנה לראות אותך נהנת.

"מי זונה טובה שלי?״ - לא נראה לי שאני צריך להרחיב באמת למה אני אוהב את זה כל כך. 

״בתאבון״ - תמיד משפיל לאכול את הזרע של עצמך, שעד לפני הגוף שלך התחנן להוציא אותו ועכשיו הוא נכנס חזרה. מעגל החיים ממש. 

כשאת גומרת - זה נראה לי הקול הממכר מכולם, הבילד אפ לגמירה, איך לאט לאט זה מתגבר, עד שאת מתפוצצת. זה כמעט תמיד מלווה בכמה ״פאק״ (מעניין אם יש קורלציה בין כמות הפאק לעומצת האורגזמה... אולי אפתח מחקר בנושא) ואז את נאנחת, ואם העיתוי מרשה צורחת. ואז יש את האנחה של אחרי, ההרגעות, הנפילה. למזלי הגדול, בהרבה מקרים אחרי האנחה של אחרי מתחיל הבילד אפ הבא - מעגל של קסם!

יושב לי בבית בשקט, מחכה שוב לשמוע אותך...