מנקה את הפה

(או- ככה זה כשלא כותבים הרבה זמן, כמו להוציא פקק באמבטיה....)

תראה איך הם עטים עליי....
אוי, מותק, אם היית יודע היית מתעלף (ואני רק הייתי אוהבת את זה)
הודעות זורמות טיפין טיפין ולכולן, הפלא ופלא, בסוגריים יש (שולט) או (שולטת) או מקסימום (מתחלף)
תראה, תראה איך הם עטים עליי....
מה אתם מריחים ממני?
אני טריה וזכה ומוכנה להכנעה, אה?
שנים, שנים שהם מנסים לעלות עליי, כולם מנסים לאלף את הסוררת, או מזהים את החולשה ונכספים לנתח, לכלות אותי לגמרי, לדהור דרך הפירצה בתהלוכה מפוארת,
הפירצה, הפירצה, שקוראת לאדון לבוא ולגבות את שלו.
הם באים אחד אחד ומבקשים רשות. וזה נחמד.

או אולי זה משהו אחר.

רק אחד, חמוד, (נשלט), כתב חלושות, מלמל ונמלט ודווקא אליו יצא ליבי....

ומה לגביה?ה-היא?
זו שסימנה אותך במקומי.
היא, רגע אחד בא לי להכנס בה, זה המילה כנראה, שחוזרת ועולה בי, להכנס בה, ל-ה-כ-נ-ס בה,
בזונה,
רגע אחרי הרחם שלי מתרככת, כזו מין רחם יש לי, בלתי נשלטת,
נהרות של חמלה נשטפים ממנה, אם העולם, מריה הבתולה, אני רוצה לחבק אותה, ללטף אותה, להכיל אותה בין הקירות העבים, להזין אותה קצת, שתרגע.

מה יש לי אני, תגיד לי?
יושבת כאן שעות וכותבת, כל רשימה יותר מעורערת מקודמתה, כל רשימה היא אחרת, (מתחלפת) היא לא מילה מספיקה לזה, (מטורפת? ) :

הנה, זהו אני הולכת, לא שייכת, לא שייכת,
רגע,רגע, רק עוד משהו אחד
אני זוחלת ומתרפסת
הנה, עכשיו אני הולכת, באמת.
לא, טוב, נו, רק עוד דבר אחד אחרון
אני שולפת ציפורניים ומסתערת, נכנסת בכולם
טוב, די, תרגעי, תרגעי, זהו, הולכים
טוב, בסדר, שניה,שניה
רק רציתי להגיד ש...

שכנראה שאני לא אלך כל כך מהר, אה?