מנקה את הפה

אתמול היה יום מאוד מעניין.
זה התחיל בבוקר, כשחשבתי לעצמי שאולי כדאי שנניח לכלבים במרבצם ונעזוב קצת את כל הסיפור הזה, הבדס"מי, אחרי הכל, רק עכשיו חזרנו, הריגוש כל כך גדול ואני במילא בסחרחרה רגשית, אולי עדיף שנתעצב קצת קודם, שנתחזק יותר כזוג.
כן, זה היה נראה הצעד החכם.

בערב, כשהוא הלך, שוב לא יכולתי להתנתק מהכלוב, קראתי המון, בלוגים, פורומים, כתבות וכן הלאה, מונעת מאיזה דחף חקרני חזק ומתודלקת בפרץ הורמונלי מהמחזור שהגיע פתאום.
נרדמתי מלאת מחשבות וחלומות...

מתישהו הוא חזר ונישק אותי בעדינות.
"אני עירני" הוא אמר "אני הולך לשבת בסלון"
לא רציתי שהוא ילך, היה לי נעים, אז יצא לי מין
"לא."
"לא?" הוא ענה
"לא. אתה נשאר כאן"
הוא נכנס למיטה לידי וניקר לי את הכתף במשהו עלוב המדמה נשיקה
הרגשתי שהוא אמור ללטף אותי יותר
"לך. אתה מפריע לי עם כל המחשבות שלך"
"מה?" הוא ספק מגחך
"לך. לך לסלון"
"רציתי ללכת לסלון ואז החלטתי להשאר ועכשיו את אומרת לי ללכת?" הוא צוחק
"חזרת מהעבודה והתעוררתי, ואתה צריך להיות יותר נחמד אליי
עכשיו אני רעבה."
"מה את רוצה? טוב, אני מכיר אותך, את לא יכולה לבחור אז אני אבחר בשבילך ש.."
"לך למטבח, תכין שתי כוסות פסטיס ותביא לי אחת. אחר כך תכין לי טחינה ולחם. ואתה לא הולך לשום מקום אחר. אל תתחיל להסתובב. "
הוא נשאר לשכב
"אתה לא מטפל בי טוב. אני רעבה עכשיו"
הוא נשאר לשכב. אני בועטת בו מחוץ למיטה.
" את לא נחמדה אליי" הוא חוזר לשבת. אני בועטת בו שוב
"אני דווקא רואה שחזרת כדי שאני אבעט בך שוב. עכשיו בגלל שהתעכבת אני גם רוצה סיגריה.
תכין לי סיגריה ותביא לי. אחר-כך לך למטבח תכין שתי כוסות פסטיס ותביא לי אחת ואז תכין לי טחינה ולחם"
"נאכל בסלון, לא אוכלים במיטה"
אני מסתכלת עליו חזק ושותקת
"לך למטבח"
סוף סוף הוא קם
"טוב, קודם רצית סיגריה"
"אני שמחה שאתה זוכר"

אני שוכבת במיטה ומעשנת ולא מרכיבה את המשקפיים. באופן מוזר זה מאפשר לי לעשות את כל זה.
הוא מסיים לגלגל לי ואומר
"עכשיו יש לך עונש" ומדליק את האור
אני לא מתייחסת והוא הולך למטבח. אני עוקבת אחרי התנועות שלו. הוא שוכח להכין את הפסטיס קודם והסיגריה שלי לא שלמה בלעדיו אז אני מכבה. הוא מסיים להכין את האוכל ורק אז מכין לי את השתיה, הוא זוכר להביא לי אותה קודם.
אנחנו אוכלים בשקט ואני מבחינה שהוא לא מסתכל לי בעיניים.
בראש אני סופרת-
הוא התעכב
הוא הדליק את האור
הוא לא עקב אחרי ההוראות המאוד מדויקות שנתתי

הוא מדליק לעצמו סיגריה ולא מכין לי

אני סופרת עוד נקודה לרעתו ולוקחת לו אותה, מעשנת שתי שאיפות ומכבה
"למה? לא אמרנו שיש חוק כזה שלא מכבים לפני ששואלים אם השני רוצה?" הוא שואל בתמיהה
"זה חוק חד צדדי" אני אומרת
ומתכסה בשמיכה. אני מפנה לו את הגב.
ברגע שהרכבתי את המשקפיים כבר התחלתי להרגיש את הרגע חולף.
אני רוצה לתת לו עונש אבל אחד שלא יהיה קשה מדי בשבילי, אני מאבדת את האומץ. אני חושבת לעצמי שאולי לא אנשק אותו ולא ארשה לו לנשק אותי בכלל עד מחר בלילה או משהו.
אבל אני לא מצליחה להגיד. לרגע זה היה שם.
הרשתי לעצמי לדבר אליו איך שאני רוצה.
אהבתי את זה. אבל זה קשה.
בחושך אני חושבת שאני מרגישה אותו קצת שפוף, ואני מניחה את היד שלי על הפנים שלו. הוא מנשק אותה ואנחנו הולכים לישון.

עכשיו קמנו. הוא צריך לעשות איזה סידור זריז.
לפני שהוא הולך הוא מתכופף לנשק אותי, אני מפנה לו את הלחי.
"מה, את מתביישת שעוד לא צחצחת?"
"לא מגיע לך" אני מפטירה באדישות
"מה?!"
"הדלקת את האור,נכון?"
"זה לא היה בכוונה"
"אם אומרים לפני זה- זה העונש שלך- אז זה בכוונה"
"את משחק איתי משחקים מסוכנים"
הוא אומר ויוצא מהבית. בלי נשיקה.

מה הלאה?