מנקה את הפה

בעיר אמרתי שאני בודדה כי אין לי מסגרות חברתיות להכיר בהן אנשים
(כמו עבודה בצוות או לימודים,נאמר)
אבל בקיבוץ אני בטח אכיר מלא חברה צעירים ואנשים מהעבודה
זה לא קרה.
אז אמרתי שבעיר אני אסתדר טוב יותר עם הבדידות כי כולם בודדים אז אם אשב לי לבד בפאב זה לא יהיה מנוכר כמו לשבת בפאב של הקיבוץ איפה שכולם מכירים את כולם אבל לא מעוניינים להכיר אותי.
אז באתי לעיר. אני בודדה. אין מצב שאני הולכת לפאב לבד.
האמת היא שזה פטאתי. אין לי חברים.
אני מתקשרת לגיא ומציקה לו בעבודה, מתעצבנת עליו, סתם, על שטויות. וכולי קיפודית.
זה ממש עלוב. באמת.
אני רק רוצה שהוא יחזור הביתה כבר.
אמרתי לו שאני מרגישה תלויה בו
הוא אמר שאני צריכה להשתחרר מזה
זה עיצבן אותי אז אמרתי לו שיילך להזדיין.
מסכן. איזה מגעילה אני.
אני אהיה תלויה בך ואתה תאהב את זה, אתה שומע?!
אוווווף.....
התסכול והשעמום.