מנקה את הפה

סצנה שלישית:

אז איך משם הגעתי לצלב?
איך בדיוק זה קרה?
כמה פעמים שיחקנו בכמעט עד שהרשתי לעצמי לשקוע, להניח את הבקבוק ואת האחיזה,
להשען על הצלב ולנשום לתוך עצמי, מתי הפסקתי להבחין בפרצופים המחוייכים של תהום ושל ונוס,
העיניים שלי מרוכזות בצל שזז על הרצפה, צל צובר תאוצה, צל מניף את השוט...
הקול של ונוס באוזן שלי: "את שוקעת..."
"כן,שוקעת... שוקעת,נכון..." אני עונה ומבינה כמה קשה לי להתמסר לגמרי,
איך אני עדיין עסוקה בכוחות, בהוכחות,בגבורה,
אבל הוא שלי, הוא שלי והוא עליי, אז אני שוקעת,
לגלות שזה נעים לי......
אני לא יודעת אם זה נחשב חזק, אבל בשבילי זה בדיוק נכון.
אני רואה אותו נוחת עליי מזווית העין, ממרחק גדול,
זה כבר כואב לי, הוא מצליף באותו המקום,
אבל הכאב מתפשט כמו ליטוף, החמימות לא צורבת אלא מכסה,
מין שכבה כמעט אחידה של נמנום על העור שלי,
השוט עובר על הגב שלי, על הכתפיים שלי לרגע, על התחת שלי הרבה, על הירכיים שלי,
הגבר שלי עובר על הגוף שלי עם שוט....
זה חזק, זה חזק, אבל אני אוהבת את זה, ("זה הכל?..."אני חושבת "זה הרבה יותר נעים ממה שחשבתי")
אני שואלת את עצמי אם זה טוב גם לו, אם אולי זה כבר יותר מדי, אולי אני צריכה לחזור ולאסוף אותו לפני שיבהל. אני מסתובבת והוא נופל אליי, אני נופלת אליו, אנחנו מתגלגלים בתוך הנשיקה שלנו.
אני מורידה אותו אל הברכיים ותופסת לו בשיער, הוא מנשק את הבטן שלי, הוא מנשק את הירכיים שלי,
הוא הכי שלי שאפשר....

סצנה רביעית:
אנחנו עולים לשבת קצת למעלה.
בחוזרי מהשירותים אני לוקחת לי סוס שמרכיב אותי בחזרה אבל הוא לא מספיק טוב אז אני מחליפה אותו במחסני-ריהוט שחזר אחרי טיול של רבע שעה והוא שוכב על הרצפה ומחכה לתורו.
אני רוכבת לי סביב סביב, אחר-כך אני מרשה לו להיות שטיח אבל אני רואה זוג עיניים מתגעגעות מסתכלות עליי אז אני הולכת לשבת קצת על הגבר שלי.
מדי פעם אני מסתכלת למטה, אני רואה בברור שהוא היה רוצה שאני אשים עליו רגליים,
אני מתכופפת לרצפה ולוחשת לאוזן שלו "אתה חושב שאתה יותר חשוב ממנו?" ומשחקת לו קצת עם הראש "לא,לא,אני פשוט מתגעגע מלכתי" הוא ממלמל, "עכשיו אתה השטיח של המלכה תהום", אני מסננת "ואני אבוא כשאני ארצה"
אחר-כך אני עומדת לו קצת על החזה ואז משחררת אותו.