מנקה את הפה

אני מרככת את עצמי במוסיקה,
שולה שיר שיר,
את המילים החזקות עליי,
בונה מחרוזת פנינים שחורות,
מה שיצלול לקרקעית נפשי וידלה דמעה אחת או שתיים
וגם הן יקרות ערך במיעוטן דווקא.
במקום המועקה הזאת,
לתת לעצב יפה התואר לבוא ללטף את לחיי,
מחייך אליי, אומר
"ידעתי שתחכי לי"
אני הרי אוהבת אותו כאת עצם נשמתי
עצב יישותי
חוט תכלכל הכרוך לעצמותיי
משי,מבריק ורך,
תבנית עצמיותי,
כאבי ומאוויי.
אל הרומנטיקה הנצחית של אמנים מיוסרים וקודשי סגפנות מוכי ערגה
קולמוסים זבי דם וקסתות מלאות בשיכר
אל מאה אחרת
אל אבני חומה
אני מלקטת ושולה,
שיר אחרי שיר
מילה אחר מילה

תשוקה
ערגה
וכיסופים
תמרות טבק מסתלסלות
לילות ארוכים
אובדן
זרות
ונדודים
כמיהה כמיהה


המלנכוליה השקופה
התמכרותי היקרה
בואי לחולל איתי....