מנקה את הפה

אני מלאת פליאה על מהלך חיי בחודשים האחרונים,
איך ככה קרה שאחרי חיים שלמים של אי-התאמה, מוזרות ובעיות השתלבות בחברה,
אני מוצאת את עצמי כל כך חברתית, מוקפת אנשים ונהנית מכל רגע.
אז פה התחבאו כולם!!!
למה לא אמרתם קודם.....

עדיין יש פחד
עדיין יש מתקפות של חוסר בטחון, בעיקר רגע לפני שאני יוצאת,
עדיין חלקים קשים מסרבים לשחרר
לשכוח נסיונות מרים
לזכור שכאן
לא צוחקים עליי
לא נבהלים ממני
אוהבים אותי כאן
כמה מוזר....
אבל ברגע שאני משתחררת, כמה טוב...

הוזמנתי לנו-לימיט עם מיודענו מאתמול, המתחלף הטרי,
שעומד לספוג עונשים כבדים ממלכתו על התנהגותו הסוררת איתי אתמול
למרות שאם איני טועה הוא קיבל ממנה רשות לחזור על הפעולה באישורה הערב,
אם אני מעוניינת.

האם אני מעוניינת....??

אני חוששת ללכת לבד
הוא יהיה איתה בסך הכל
ואני מה?
מצד שני,
מה כבר צפוי לי בבית......
וכמה אני נהנית להתלבש ככה ולהרגיש ככה ולעשות ככה ולהיות.

אתמול היה כל כך טוב,
כמה הייתי צריכה את האקשן הזה כבר,
פורקן והשתחררות
זה כמעט פעילות רפואית, בחיי....

אז אני מתלבטת....
וחשק לצד זהירות נוהגים אותי
מהיכרות מוקדמת עם עצמי
חשק בדרך כלל משתלט על ההגה....